קרבן נתנאל על קידושין ט

וישלים . פי' שכופין אותו להשלים או לפטור אותה ושלא יעגן אותה לזה אמרינן או כנוס או פטור. ריטב"א:

ואע"פ שלא הזכיר שום תנאי. דבעל מנת נמי צריך כל דיני תנאי כמ"ש רבינו באריכות פ' מי שאחזו סי' ט' י' י"א:

דיינינן ליה כאילו התנה וכפלי' לתנאי. והן קודם ללאו דטפי עדיף כי לא אידכר תנאי מפורש אלא שמעשיו מוכיחין עליו ממי שמזכיר תנאי שלא כדרך התנאין שבכתוב:

אבל אם אמר לה מנה זה או אפי' מנה סתם והיה מונה והולך. דרב אשי לאו לאדחוי' אוקימתא קמייתא אתא. אלא דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:

ורצה א' מהן לחזור אפילו בדינר האחרון הרשות בידו. משמע הא במנה סתם ועל מנת אין אחד מהן יכול לחזור בו. וכן הוכיח הרשב"א בחידושיו לגיטין דף ע"ו משמעתין דאקשי' עליה דר' אלעזר מהא דתניא התקדשי לי במנה וכו' ורצה א' מהם לחזור אפילו בדינר אחרון הרשות בידו. ומאי קושיא לעולם מקודשת למפרע כשישלים ואי פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר בינתיים אינה מקודשת לשני והיינו דר"א. אבל אם חזרו בהם עד שלא ישלים הרשות בידו והיינו דברייתא אלא ודאי באומר ע"מ אינו יכול לחזור בו. ובני הרב מהו' טיאה נר"ו בבחרותו שדא בי' נרגא ואמר דעיקר תיובתא הוא מדקתני ורצה א' מהן לחזור הרשות בידו משמע אפילו האשה ולר' אלעזר כשפשטה ידה וקבלה קידושין בינתיים מאחר משלים הדינר ומקודשת ואינה בידה לחזור וצ"ע: ה"ג