קרבן נתנאל על קידושין כח

ועוד אמרי' בירושלמי. חידש בזה לתרץ מה דאמר הש"ס אליבא דחכמים מה שהעבד משתחרר ע"י עצמו היינו משום דגיטו וידו באים כא' הלא לא צריכין לטעם זה כיון דס"ל יש קנין לעבד בלא רבו כמו כן אף שהוא עבד זוכה מיד רבו לעצמו. ע"ז מביא ראיה מהירושלמי מאחר לעצמו מחלוקת ר"מ ורבנן ומרבו לעצמו כ"ע מודו שאין לו קנין:

ומה שהזכיר בכאן אשה בהדי עבד משום כו'. אין לפרש כפשוטה שהקשה למה הזכיר אשה כאן כלל בין לר"מ בין לרבנן דא"כ היה די בזה התי' לפי שרוצה להקשות דר"מ אדר"מ ודרבנן אדרבנן כו'. וע"ק מאי משני משום דלרבנן דאמרי כו' עדיין כל זה קשה לא ה"ל להזכיר אשה כאן כלל אף לרבנן. והנראה שהוקשה לו על האי דקאמר התלמודא לר"מ אין קנין לאשה בלא בעלה למה לו להזכיר הא איכא למימר דיש לאשה קנין בלא בעלה דעבד אין לו קנין מרבו לעצמו ה"ה דאין לו קנין מאחרים לעצמו. משא"כ באשה קי"ל דיש לה קנין מבעלה לעצמה אמרי' נמי דיש לה קנין מאחרים לעצמה. ע"ז משני משום דלרבנן כו'. כ"ש שיש לאשה קנין בלא בעלה. וא"כ אי ר"מ מודה לרבנן דיש לאשה קנין בלא בעלה לא אשתמט תנא לאשמועינן אע"ג דפליגי ר"מ ורבנן בקנין עבד בלא רבו ואשה ג"כ מציאתה ומעשה ידיה לבעלה מ"מ מודה ר"מ לחכמים דיש קנין לאשה בלא בעלה. ועדיין קשה לן למה להתלמודא כלל להזכיר מאשה כאן בין לר"מ ובין לרבנן על זה תירץ והולך ולפי שרוצה להקשות דר"מ אדר"מ כו':

ורבנן סברי כיון דקאמר ליה ע"מ אהני ליה תנאה. דרבנן פליגי בעלמא אדר"מ דלא צריכא תכאי כפול והן קודם ללאו. א"כ בהא דתנאי סותר למעשה נמי ס"ל דלא ילפינן מתנאי ב"ג ובני ראובן:

ועוד דסתמא דגמרא בכל דוכתא כרב ששת. משום דיש לבעל דין לחלוק שאין ראיה מהך דנדרים כרב ששת דשאני התם דאמר בתרי לישני וכמ"ש הר"ן שם ליישב דברי רמב"ם ע"ש משו"ה מייתי משאר דוכתא דהלכה כרב ששת: