קרבן נתנאל על קידושין כז

משום דהוסיף התנא ושנה מילתא דאיתא אף במקרקעי כו'. פי' רבינו בזה מאי דמשני התלמודא כי קתני מלתא דאי' בין במקרקע בין במטלטלין משיכה במטלטלין איתא במקרקע ליתא לא קתני:

הגביה רבו לו לא קנאו אמר ר"ש לא תהא חזקה גדולה מהגבהה. ולפ"ז אין הלכה כר' שמעון דרבנן פליגי עליה והלכה כרבי' וכ"כ הטור בטור חו"מ סימן קצ"ו ע"ש אבל קשה באמת מה אית לן לחלק בין משיכת העבד להגבהת העבד ורבינו פסק כבר כשמואל דמשיכה קני גבי עבד. וע"ק לאיזה ענין הביא פלוגתא דר"ש לא ה"ל להביא כי אם מלתא דת"ק הגביה רבו לו לא קנאו. ע"כ ראיתי מזה לבחור בהגרסא שהיה לפני הרב המגיד גי' בהרי"ף הגביה רבו לו אמר ר"ש כו' ולא גרס הכא פלוגתא וכן הי' בגי' רבינו וכ"פ הרשב"א והר"ן והריטב"א ומזה קשה טובא על הב"י שפסק בשו"ע ביו"ד סימן רס"ז סעיף כ"ד דבהגבהה לא קנה נגד כל הני רבוותא. ובאמת חזר בו בחו"מ סימן קצ"ו שפסק בסתם דהגבהה קונה וי"א לא קנה היינו דעת הטור לחוד. ומה שנרשם שם דעת הר"ן ט"ס הוא:

אבל מלאכה אחרת כגון שתפר לו בגדים. והוליך כליו אחריו למרחץ אע"ג דלאו שימוש גופו הוא מהני כיון דמלאכת בזיון ועבדות הוא דכוותיה בע"ע אסור. הרמב"ן:

ולאחר שמת א"ל שלוף לי מסאני. והיינו כפי' שני של ר"ת שאם היה גדול לא היה מהני זה פירש למיתה וזה פי' לחיים כי אע"פ שיש עבדות אחרים עליו. קודם הוא לזכות בעצמו כיון שיש לו יד. אבל קטן שאין לו יד כל הקודם זכה בהן כאבא שאול. ולכאורה קשה מהא דכתב רבינו בגיטין פרק השולח סימן כ"ט בשם ר"י היכא שהיתה רשות הלוקחין עליהם בשעה שמתו בעלים ראשונים דבכה"ג אין המיתה מפקעת איסור וי"ל דשאני התם בעלים ראשונים היו מוכרים העבדים לנכרים משום הכי אין מיתת בעלים הראשונים מפקעת האיסור. משא"כ הכא שהעבד אינו נמכר למר זוטרא כ"א מרצון הטוב. בזה אנו אומרין במיתת הגר זוכה העבד בעצמו:

היינו אפילו בע"כ. אפילו עומד וצווח כדמפרש מטעמא דאביי ורבא:

אפילו בע"כ מטעמא דאביי ורבא. הוצרך לטעמא דאביי ורבא לרבנן אפילו עומד וצווח דאילו מטעם זכות לעבד אינו אלא ע"י אחרים שלא בידיעתו אבל עומד וצווח לא כמו שכתב גבי שטר לרבנן דקי"ל זכות הוא לעבד וכ"ה שיטת הרשב"א והרמב"ן דלא כהרי"ף:

נערבינהו וניתנינהו בכסף ובשטר בין ע"י עצמו בין ע"י אתרים. וא"ת לשיטת רביכו אימא משו"ה לא עריב להו דבכסף ע"י אחרים אפילו בע"כ ממש. ובשטר ע"י אחרים היינו דוקא שלא בידיעתו אבל עומד וצוות לא. ומצאתי תי' בחדושי רשב"א איכא למימר דעיקר פלוגתא דרבנן ליתא אלא לאפלוגי אדר"מ בכסף ע"י עצמו דוקא וכיון דתרוייהו ע"י אחרים כשרים ה"ל לערבינהו. דהשתא נמי דקתני בכסף ע"י עצמו כ"ש ע"י אחרים הא לא משמע מיניה בע"כ אלא דומיא דשטר ע"י אחרים. ולי יש גמגום דאימא השתא דפלגינהו בתרי בבי ידעינן דבכסף ע"י עצמו וכ"ש ע"י אתרים אפילו עומד וצווח. דאי דוקא דומי' דשטר ע"י אחרים ה"ל לערבינהו וליתנינהו וצ"ע:

ושלש מחלוקות בדבר. עיין בזה דברי רש"י ותוס' ותמצא על נכון: