קרבן נתנאל על קידושין כג

פרש"י כשלידתן בקדושה אז רוח חכמים נוחה הימנו. עיין מהרש"א מהיכא למדו שרש"י ס"ל כן. ויש לפרש עוד שא"א לומר שרש"י מפ' כפי' ר"י כשלידתן בקדושה אין רוח חכמים נוחה הימנו דא"כ הא דקאמר וגר את הגר אינו לא מדברי סופרים כו' היינו כשלידתן בקדושה. ורש"י לא כן פי' וגר את הגר אב ובנו שנתגיירו:

א"נ שאני רב מרי בר רחל. לפום ריהטא מטין דברי רבינו כתי' ר"ש מקינון וחידושי רשב"א היפך מפרש"י דכשהורתו ולידתו שלא בקדושה רוח חכמים נוחה הימנו מטעם שמא יחזור לסורו. וכשלידתו בקדושה לא חיישינן שמא יחזור לסורו דבתר אימיה שדינן ליה ובדיניהם אינו יורש את האב. אבל כי דייקת א"א לפרש הכי חדא מאי האי דאמר רחל אמו ברתיה דשמואל הוי. ותו דקאמר אבל כששניהם גרים גמורים כדפרישית אפילו כששניהם גרים גמורים מצינו דאין רוח חכמים נוחה כשהיה לידתן בקדושה. והנראה דרבינו לא ס"ל כתירוצם דאם המה גרים גמורים אף שהיה לידת הבן בקדושה מ"מ חיישינן שמא יחזרו לסורם כיון שאמו בת עובד כוכבים יורש הבן את האב בדיניהם. ומש"ה יש לקיים פרש"י כשלידתן שלא בקדושה אין רוח חכמים נוחה הימנו כיון דכל ישראל זוכין מן הדין בנכסי הגר מש"ה לא הפקיע זכות ישראל משום חשש זה. משא"כ כשלידתו בקדושה בצירוף טעם דמחלפי בישראל גמור אפילו כשהורתו ולידתו בקדושה מש"ה רות חכמים נוחה שמא יחזור לסורו. אבל רב מרי כיון דברתי' דשמואל הוות אף אם היו שניהם חוזרים לסורן לא הי' יורש את אביו כו':

שרחל אמו ברתי' דשמואל. כן פי' רמב"ם ועיין בתוספות שם שר"י חולק בזה וס"ל דתרי רב מרי בר רחל הוי ומש"ה נאיד הר"י הכא מתי' זה ופי' הסוגיא בהיפך ותי' ר"ת נמי לא ישר בעיניו כמ"ש בחידושי ריטב"א וז"ל לא נהירא דכיון דבמלוה דליכא שעבודא יש לו להחזיר כ"ש בפקדון שהוא בעין: