קרבן נתנאל על קידושין כ

לקדש בטבעת שאולה נראה דלאו שפיר עבדי. בשלא הודיע לה שהיא שאולה קאי:

והמקדש בטבעת שאולה. היינו בהודיעה לה. וכמו כן הר"מ כהן ור"ש משנץ איירי בכה"ג: ה"ג

ואני אומר כו'. בשלא הודיעו לו לבעל החפץ שרוצה לקדש אשה בטבעת שאולה זו קאי וס"ל לרבינו דאינה מקודשת כי אם בארבעה דרכים אלו (*) דצריך שישאיל לו לזמן ידוע. (*) צריך ליתן לו רשות להשאילה לאחר.(*) צריך להודיע לה שהיא שאולה בידו עד זמן פלוני. (*) שמין אם יש בהנאת אותו קישוט ש"פ:

לזמן ידוע. אבל השאילו לו סתם אינה מקודשת דהא יכול לתובעו מיד וכן פסק רבינו בפ"ק דמכות סימן ד' דלא כר"ת ע"ש:

ה"ג ונתנו לו רשות להשאילה לאחר וכשקידש בה את האשה הודיעו לה שהיא כו' וכ"ה בטור:

ומסרו לה שהיא מקודשת כהנאת שימוש וקישוט. מלשון זה משמע שצריך לומר לה בשעת קידושין שהוא מקדש אותה בהנאת שימוש וקישוט. וזה אינו דא"כ אין צריך להודיע לה שהיא שאולה בידו דהא אינה מקדשה בכלי אלא בהנאת קישוט לאיזה זמן וכ"כ בשו"ת ת"ה סימן ר"י. ועוד א"כ הצריך רבינו ה' דרכים וכל הפוסקים לא הביאו בשמו כי אם ד' אופנים. ואיכא למימר דהאי ומסרו לה היא ו' המתחלקת או שהודיע לה שהיא שאולה או מסר לה ואמר לה בשעת קידושין בהנאת קישוט. מ"מ פי' דחוק הוא מדלא הזכיר הטור חלוקה זו. ועוד ה"ל לבעל ת"ה להביא ראי' מזה לדבריו ע"כ הנראה בעיני להגיה וכצ"ל. עד זמן פלוני מקודשת בהנאת כו' ושמין אם יש וכ"ה בטור:

אבל בענין אחר אינה מקודשת כלל. דלא כב"ש סימן כ"ח ס"ק מ"ה שהשיב לרבינו כאילו הוא סובר ג"כ כדעת הת"ה דאפילו לא נתן רשות ליתן לאחר דמקודשת בדיעבד:

השאילני טבעת כדי לקדש בו. ובהא מודה רבינו שאינו יכול לתובעו ממנו פחות משלשים יום דאין מונעין ממנה תכשיטין כל שלשים יום ודמיא כמו שאל בית לנישואין שהוא שאלה לשלשים יום כן הוא בטור חושן משפט סימן שמ"א ע"ש. ודלא כב"ש סימן כ"ט סוף ס"ק ד':

ואם לא יועיל בלשון שאלה. היינו בשלא הודיע לה שהטבעת ששאולה בידו יהיה כלשון מתנה ועיין מ"ש בפרק לולב הגזול סי' ל':

והמקדש בטבעת שאולה אינה מקודשת. היינו בשלא הודיע לה. או חסר א' מאידך שלשה שהזכיר רבינו לעיל. וכבר השיגו בזה כס' ב"ש שפיר על המחבר עיין שם:

או דמי המתנה. היינו בדליתא. אבל בדאית הטבעת בעין צריך להחזיר. עיין באריכות מ"ש בפ' לולב הגזול סי' ל' שהשגתי שם על הב"ח וע"ש: