קרבן נתנאל על קידושין יט

אמרה לי'. וכן גירסת הריטב"א. ובש"ס שלפנינו וכן הוא ברי"ף אמרו ליה:

שמעת מינה דשתיקה דלאתר מתן מעות לאו כלום הוא. והא דתניא לקמן (קידושין דף מ"ז) ומייתי לה רבינו בפרק ב' סימן י'. התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאה שנגנב או שנאבד. אם שייר ממנו שוה פרוטה מקודשת. תירץ הרמב"ן דהתם איירי כשרצתה ואמרה אין דמהני אפילו לאחר מתן מעות. ובחידושי ריטב"א בשם תוס' תירץ דברייתא דלקמן איירי בדשדיך ולא ניחא להו לאוקמי בדאמרה אין מדקתני מקודשת סתם משמע אפילו שתקה כדקאמר בשמעתין ליתני מקודשת סתמא. ואין להקשות לפי' תוס' דהכא בהאי עובדא דציפתא נמי להוי כשדיך דהא הוי קידושין גירועין. י"ל דהתוס' היה בגירסתם אמרה לי' כגירסת רבינו דגליא דעתא דלא בעי לאקדושי לזה בפחות משוה פרוטה משא"כ לקמן (קידושין דף נ') המקדש אשה בפחות מש"פ דהוי קידושין גירועין כמו שדיך ע"ש בריטב"א דהתם לא גליא דעתא ויש להביא ראיה לדבריהם הא דפריך הא אישתקא הוי קידושין אימא רצתה דאמרה אין ולא רצתה דאמרה לא. הא אישתקא הוי ספק קידושין ותירץ מהרש"א היינו דמוכח ממתני' דלעיל כנסי סלע זו בפקדון דשתיקה בשעת מתן מעות הוי קידושין ע"ש. ומאי פריך אימא הברייתא דפקדון איירי בדשדיך להכי שתיקה הוי קידושין בשעת מתן מעות. והך ברייתא איירי בדלא שדיך והוי ספיקא בשתיקתה ומנ"ל לרב נחמן דשתיקתה ודאי לא הוי קידושין אצ"ל כמו שכתבו התוס' דהך ברייתא דפקדון ע"כ איירי בלא שדיך דאל"כ קשיא הך ברייתא דהלכה ומצאתה שנגנבה או שנאבדה. לפ"ז אם קידשה בפקדון לאחר מתן מעות אם שדיך יש לנו לחוש לסברת התוס' להצריכה גט כנלע"ד:

והא דלא חש לי' משום דשמואל. בודאי רבא ורב הונא איכא למימר דלא חשו להא דשמואל דלא ס"ל. אבל על הרי"ף תקע יתדו דהא הוא בעצמו פסק להא דשמואל א"כ מאי צריך טעמא לדרב הונא בריה דרב יהושע להצריכה גט הא בלאו הכי צריכה גט משום דשמואל:

שאני הכא שחזר בו ממה שרצה לקדשה בפחות מש"פ. והוי כמו קידושי טעות דהוא בעצמו אם היה יודע מתחלה שהציפתא לא שוה פרוטה לא הוי מקדשה בציפתא. א"נ הא דשמואל טעמי' משום דחיישינן שמא יזדמן כאן אדם ממדי ויראה שהמקדש בתמרה וכיוצא בו שאין קידושיו קידושין. וילך ויורה כן בעירו ולא ידע דהתם דשוה פרוטה מקודשת. עיין לעיל סימן י"ז. וז"ש שאני הכא שחזר בו ממה שרצה לקדשה בפתות משוה פרוטה ואם יזדמן אחד ממדי ויראה הקידושין דציפתא יראה בעיניו שחזרה מטעם שאינו שוה פרוטה:

וגם היא לא נתרצית כשאמרה ליה שאינה שוה פרוטה כצ"ל ותי' זה אינו אלא לגי' רבינו אמרה ליה. וה"פ כיון דגליא דעתה דלא בעי לאקדושי' לזה בפחות מש"פ אינה מקודשת אפילו ספק דהא אפילו נתן לה מנה ואמרה איני רוצה אלא במאתים לית ביה חשש קידושין:

אבל בגזל דעלמא אע"ג דשדיך לא הוי קידושין אא"כ קדשה ביה לבתר דקני' ביאוש בעלים. אבל בסתמא לא כדאמר לקמן בפ"ב סימן כ"ח לית דחש להא דר"ש דאמר סתם גזלה יאוש בטלים הוי:

דהוי כדידיה. דה"ל יאוש בידיה דידיה ושינוי רשות בידה דידה וקנאתו היא. וכיון שקנאתו היא אף הוא קונה אותה. כ"כ הרשב"א והה"מ ושאר גדולי פוסקים. ואמינא מסברא כל זה בדשדיך אבל בלא שדיך אע"ג דקדשה לאחר יאוש לא הוי כדידי' דלא הוי שינוי רשות בידה דמסתמא לא ניחא לה לקנות הגזילה על ידה. וא"ת א"כ הא דמוקי לקמן בפ"ב בהך ברייתא קדשה בגזל דפרושי קמפרש ה"ל למשבקי דברייתא תרתי קתני בין בגזל דאחרים בין בגזל דידה אלא דהברייתא איירי בדשדיך ורב איירי בדלא שדיך וי"ל דא"כ לא הוי דומיא דגזל דידה דבשדיך מקודשת אפי' בלא יאוש ובגזל דאחרים אינה מקודשת כי אם אחר יאוש. והנה בפרק מרובה סימן ב' כתב רבינו ואם קדש אשה בגזל דידיה אחר יאוש צריכה גט דרבה סבר דלכל הפחות קני מדרבנן אבל מדאורייתא קי"ל דיאוש לא קני ע"ש. וא"כ דברי רבינו קשיין אהדדי דהכא מסיק בגזל דעלמא אם קדשה ביה לבתר דקניא ביאוש בעלים דהוה כדידיה והוי קידושין וכבר תפס בו הרב בס' פלפלא חריפתא שם והניח בצ"ע. גם מהרש"ל ביש"ש שם סימן ז' מסיק דלא כפסק רבינו אלא דמקודשת מדאורייתא דהוי יאוש ושינוי רשות ואני אומר ברוך ה' אשר האיר עיני במה שחלקתי מצד הסברא דלא הוי יאוש ושינוי רשות כי אם בדשדיך. אכל בלא שדיך לא הוי אלא יאוש גרידא. וא"כ צדקו דברי רבינו דהכא איירי בדשדיך. ובפרק מרובה איירי בדלא שדיך והוי יאוש גרידא. והב"י בתו"מ סימן שנ"ג כתב על דברי רבינו בפרק מרובה בקשתי לו חבר ולא מצאתי. ולפי מה שיישבתי דברי החכם מצאתי לו חבר והוא הרמ"ה בטור אה"ע סימן כ"ח וז"ל וכתב הרמ"ה דוקא בגזל דעלמא מקודשת לאחר יאוש דהוי יאוש ושינוי רשות אבל בגזל דידה ולא שידך אפילו לאחר יאוש לא הוי קידושין ומקשין בזה אדברי רב דקאמר ש"מ המקדש בגזל אינה מקודשת אפילו בגזל דידה ובגזל דידה איירי אפילו אחר שנתייאשו הבעלים וא"כ אמאי אינה מקודשת הא איכא יאוש ושינוי רשות. אבל האמת שס"ל כיון דרב איירי בדלא שדיך כדמסיק בפ"ב ובדלא שדיך לא הוי' שינוי רשות וכסברת רבינו וכל זה אינו אלא לענין קידושי דאורייתא אבל מדרבנן אם קדש אשה בגזל דידה לאחר יאוש או בגזל דאחרים גם כן לאחר יאוש ובדלא שדיך מקודשת מדרבנן וכמו שפסק רבינו בפרק מרובה ודלא כמהרש"ל שם שמסיק להלכה דמקודשת מדאורייתא וזהו דעת הרמ"א בהג"ה סימן כ"ח סעיף א' וז"ל קדשה בגזל אחר יאוש לבד מקודשת מדרבנן ע"כ והיינו בין בגזל דידה בין בגזל דאחרים והיינו בדלא שדיך לא הוי אלא מדרבנן. וגם בס' ב"ש השיג שם דלא משמע כן מדברי רמ"א ופי' דברי רמ"א ע"פ דרך רחוק ואין אני רואה בזה שום תשובה כלל דהרמ"א איירי לענין קידושי דאורייתא: