קרבן נתנאל על קידושין ב

דהני לישני גריעי מנתן לה בשתיקה. כיון שהוסיף לדבר בהני לישני גריעא גרע בהוספה זו שחזר מדעתו ראשונה ולא דמי להא דלעיל לנתן הוא ואמרה היא דהתם דל אמירתה:

מסיק אהך מילתא גופא דידים שאין מוכיחות הוויין ידים. ס"ל כגי' אמרי לא והיא גי' שניה הובא בתוס' שם:

ה"ג דליכא לספוקי במלתא אחריתי והויין ידים אבל כשאין נזיר. וה"פ דליכא לספוקי יותר במילי אחרינא כיון שהנזיר עובר לפניו [אבל כשאין נזיר עובר לפניו] איכא לספוקי בנזיר כמו במילי אחרינא ולא מקרי ידים שאינן מוכיחות:

וה"ק לימא קסבר שמואל כו'. הכוונה בזה לפרש דברי המקשן דפריך בנזיר לימא קסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות לא הוו ידים ופרש"י שם דה"פ דהא איפכא שמעינן ליה פ"ק דקדושין דאמר שמואל האומר לאשה הרי את מקודשת הרי את מאורסת מקודשת אע"ג דלא אמר לי ע"כ. אבל לפי מה שתירץ רבינו שעל ידים שאינן מוכיחות כלל כמו הרי את מאורסת מסיק הכא דלא הוי ידים לא פריך מידי משום זה פירש רבינו דפריך התם מסוגיא דנדרים למודרני ממך שאיני אוכל לך דלא הוי ידים מוכיחות אלא מקצת כמו דאיתא בטור יו"ד סימן ר"ו וקתני אסור ש"מ ידים מוכיחות קצת הוי ידים ולפי ס"ד דהמקשן אע"ג כשאין נזיר עובר לפניו הוי ידים מוכיחות קצת על נזיר דאהא משמע מיד ופעמים שאכל ולא מצי למימר אהא בתענית עד למחר כ"כ תוספות בשמעתין ד"ה הא לאו הכי: ה"ג

לעיל . בנדרים דף ה' וקרי לה לעיל משום דנזיר בתר נדרים מיתני':

והא דמשני הכא דקאמר לי כו'. פי' דבלאו הכי ה"א דפריך בנזיר מסוגיא דקדושין הרי את מאורסת כפרש"י ה"א דידי' מוכיחות קצת לא הוי ידים מש"ה צריך הש"ס לאוקמיה דאמר לי ובנזיר עובר לפניו דהוי הוכחה גמורה. אבל השתא דהעלה רבינו דידים מוכיחות קצת ס"ל סוגיא דהכא דהוי ידים שפיר קשה דה"ל לאוקמי בהוכחה קצת:

הילכך אפילו לאביי דאית ליה בנדרים ידים שאין מוכיתות הויין ידים כו' משום דלא הוויין הוכחה כלל. וקשה א"כ לפ"ז אביי איירי כשיש הוכחה קצת ובהוכחה קצת הא אסיק רבינו דהוי ידים וא"כ למה פסק רבינו בסמוך כרבא ולא כאביי אח"כ מצאתי קושיא זו בס' תפארת שמואל ותי' ז"ל דלדברי הרא"ש מוכרחים אנו לחלק בדרך אמצעי וצ"ע:

עד דמסיק ליה הכי. עיין מה שכתב רבינו בריש נדרים סי' ב':

א"כ לדידיה קשה טפי ע"ש בתוספות ד"ה ואומר ר"ת תי' לקושיא זו בשם ריב"א:

בריש מרובה. ולפרש"י שם גרס לאתויי דבר מסויים אין ראי' משם ע"ש:

הוי הוכחה טפי מנזיר עובר לפניו. וקשה א"כ מאי פריך לימא סבר שמואל ידים שאין מוכיחות הוי ידים דלמא איירי שמואל בשדיבר עמה על עסק קדושין והריני אישיך לישנא גריעי היא אפילו כשדיבר עמה על עסקי קדושין כמ"ש רבינו בתחלת סי' זה. וצ"ל דאמורא צריך לפרש דבריו: