קרבן נתנאל על קידושין יח

ומאן דמצער שלוחא דרבנן. וביבמות פרק ר"ג סימן ב' גרס רבינו ומאן דמבזי שלוחא דרבנן. משמע דלא מחלק בין בזיון לצער וכן משמע לקמן בהאי עובדא דר"י. אבל הרמב"ם בהלכות ת"ת פ"ו כתב דהמבזה שליח ב"ד היו מנדין אותו. ובהל' סנהדרין פרק כ"ה המצער שליח ב"ד היו מכין אותו מכות מרדות ועיין בטור חו"מ סוף סימן ח' בב"י ובב"ח וסמ"ע והיודע יבחר:

סמכו האידנא חתנים הדרים בבית חמיהם. והתוס' מהפך בזכותם דבשביל טובת הנאה שדרים בלא שכירות או בשביל שאר טובות שעושים להם ולא בשביל חמותם:

אע"ג דרב יוסף לית ליה הא דנהרדעי וכו'. מ"מ סומכין על לישנא בתרא דבשל סופרים הולכין אחר המיקל כן כתבו התוס' ורבינו ביבמות שם ודברים אלו אשתמיטתיה להרב ב"י בטור אה"ע סימן כ"ו וכבר השיגו רבים בזה:

וכן רב יהודה. לכאורה לית דחש להא דר"י היינו נמי מטעמא דכתיבנא דבשל סופרים הולכין אחר המיקל וכ"ה ברמזים. והא דסתם הטור בחו"מ ס"ס ח' במאן דמצער שלותא דרבנן ובטור אבן העזר סימן קל"ד במתן דמסר מודעת אגיטא דמלקין אותו ולא הביא שם דעת רבינו. צ"ל דסמך עצמו אמ"ש בטור אה"ע סימן כ"ו וז"ל אבל א"א הרא"ש ז"ל כתב שאין הלכה כרב אלא בהא הלכה כרב שהיו מלקין על המקדש בביאה ולא באינך. אבל הא קשיא דבתשובת הרא"ש כלל נ"ג משמע להדיא שם שפוסק כרב דמנגיד על מי שמסר מודעא אגיטא. והרב ב"ש בסימן קל"ד ס"ק י"א נטה דעת רבינו ע"פ דעת ש"ג דנהרדעי לא פליגי אנא לענין קידושין אבל בשתר דברים לא פליגי ע"ש. ונפל ברברוותא דברמזים פירש הטור בהדיא דרבינו פסק דלא כרב בכל מילי זולת דמקדש בביאה דהיו מלקין אותו. גם ברבינו בלא"ה אי אפשר לפרש הכי דהא כתב להדיא דהאידנא סמכו על הא דנהרדעי ואי כדבריו אפילו נהרדעי עצמם לא פליגי אדרב בהא וס"ל נמי דהיו מלקין אותו. אמנם לי נראה פירוש דברי רבינו דלא כהבנת הטור. דה"ק אע"ג דרב יוסף כו' וכן רב יהודה פסקו להא דרב. היינו באינך דברים והיכא דתניא תניא. אבל בכגון דא חתן הדייר בבית חמיו שפיר איכא למימר דסמכו בזה אנהרדעי דבשל סופרים הולכין אחר המיקל. ועפ"ז יש לכוין לשון רמ"א בסימן כ"ו וי"א שלא היו מכין אותו אם קידש כו' ולא ראיתי מימי שמכין מי שקידש בלא שידוכין. ר"ל אף שרבינו ס"ל דהיו מלקין מי שמקדש בלא שידוכין וכדפרישית. מכל מקום כמו שסמכו האידנא על הא דנהרדעי דדיירי בבית חמיהם כמו כן חזינן האידנא דלא מכין למי שקידש בלא שידוכי וסמכו נמי אהא דנהרדעי בזה: