קרבן נתנאל על כתובות מב

ומיירי באין כתב ידן יוצא ממקום אחר. וא"ת א"כ אמאי אמר רב נחמן מודעא היה דברינו אין נאמנין הא אית להו מיגו וכמו כן באמנה היה דברינו דהא לרב נחמן ניתן לכתוב. תירצו בתוס' הואיל ומודים שהשטר כדין נכתב ונחתם לא אתי ע"פ ומרע לשטרא. ולא דמי לאנוסים וקטנים היינו דמתני' דאין מודים שהיה שטר כלל אלא סותרין אותו מש"ה נאמנים במגו:

הא ניתן לכתוב מהימני. בתמיה הא אנוסים היינו מחמת נפשות נמי כיתן לכתוב ומ"מ אי כתב ידן יוצא ממקום אחר אין נאמנין. ויש מקשין אמאי לא הוכיח רבינו דאי כתב ידן יוצא ממקום אחר אמאי אמר מר בר רב אשי מודעא היה דברינו נאמנין. וי"ל. דודאי לפרש"י יש להוכיח כן. אמנם לאינך פירושים שהביא הר"ן דאפילו כתב ידן יוצא ממקום אחר לא מעקרי סהדותא לגמרי דאכתי מהני לאהדורי זוזי אפומיה דההוא שטרא וכן לפי' רבינו נסים גאון קאי ניתן לכתוב אשטר מודעא דלא הוי חוזרין ומגידין מה שאין כן באנוסים מחמת נפשות כשכתב ידן יוצא ממקום אחר הוי חוזרין ומגידין:

עדים שאמרו תנאי היו דברינו נאמנין. לשון רבינו ירוחם ח"ב נתיב ב' הסכימו הגדולים כי דוקא כשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר אבל יוצא אין נאמנין ע"כ ובסי' כ"ט הביא הטור גם הרמ"א בשם רבינו דיכול להוסיף בתנאי אף כשיוצא כתב ידן ממקום אחר וע"ש בש"ך שהביא גדולי אחרונים שהשיגו על הטור בזה שאין במשמעות רבינו כן. ונראה מה שהביא רבינו וכי אתו לקמיה דרב נחמן אמר להו זילו קיימו תנאייכו וחותו לדינא הא כבר פסק למילתא ואמר נאמנין. אלא להורות אע"ג דרגיל רב נחמן דכי אתו לקמן לדינא אמר להו קיימו שטרייכו וחותו לדינא מ"מ נאמנין העדים ומש"ה אמר קיימו תנאייכו אף שכתב ידן יוצא ממקום אחר: