קרבן נתנאל על כתובות מא

מה פשע בזה. ויש לדקדק דהא פשע בזה דלמא שכיב ונפל שטרא קמי יתמי ויגבו בזה כל החוב. כמו דאמרינן בפרק איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"ח) לית הלכתא כשטרי מחוזנאי וכ"פ בי"ד סימן קע"ז ע"כ נראה לי דהא דמותר לשהות שטר פרוע על פשיטי דספרי היינו שנותן לו שובר על כל סך ההלואה פחות שיעור פשיטי דספרא. א"נ כשכותב ע"ג שטר בינו לבין עצמו שפרוע הוא או קורעו בינו לבין עצמו. ודלא כמו שפסק הש"ך סי' ג"ז ס"ק ו' דכשנשאר חייב לו שום דבר מסך שבשטר מותר לו להשהות אע"פ שאינו כותב עליו שובר כלל ע"ש באריכות ונפל ברברבי דא"כ תקשי ליה הך דאיזהו נשך. ועפ"ז אני אומר דרבינו והר"ן מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי לדינא דמ"ש הר"ן דאין רשאי לעכב השטר בשביל פשיטי דספרי וכ"ה בש"ע סנ"ז. היינו כשאינו קורע ואינו כותב עליו פרוע או שובר ורבינו איירי בחד מהני גווני. ובזה ניחא מה שהקשו על הר"ן מפ"ק דב"מ דף ט"ז א"נ משום פשיטי דספרי זייר ליה משמע דמותר להשהות בשביל שכר סופר. ודלא רש"ך שם ס"ק ה' דדייק מדברי הג"ה שם שכתב ובלבד שיקרענו. משמע הא במקום שהלוה נותן שכר סופר אין לו למלוה לעכב השטר בשביל פשיטי דספרי אפילו כשיקרענו דליתא. וה"פ ובלבד שיקרענו בפני הלוה. משא"כ במקום שמעכב השטר בשביל פשיטי דספרי אינו קורע בפני הלוה כדי לשלם לו שכר סופר. אמנם כדי שלא לשהות שטר פרוע קורע בפני עצמו וזהו הנכון:

דאם נמצא טעות בגמרא או בספר מפוסקים. ואשתמיטתיה להרב ב"י יו"ד סימן רע"ט דברי רבינו הללו ע"ש: