קרבן נתנאל על כתובות רסח

דאי למזונות קי"ל כתנן. ולפי מ"ש רבינו לעיל סי' ג' בשם הרמב"ם דהא דחנן דווקא באשה שהלך בעלה למדינת הים אבל אלמנה שבאה לב"ד לתבוע מזונות שאין לה עד שתשבע. איכא למימר לדידיה במוכרת למזונות קא מבעיא ליה אלא שרבינו כבר השיג עליו לקמן בפ' שני דייני גזירות סי' ו'. וסברא פשוטה היא להצריכה יותר שבועה בחייו מבמותו דבמותו מסתמא עומדת לגבות כתובתה ותשבע בסוף אבל בחייו לא ניתנה כתובה לגבות מחיים ושמא לא תבא לידי שבועה לעולם ע"ש:

וההיא בסוף היינו בשעת גיבוי כתובה. דלא תימא האי בסוף היינו כשישמעו בו שמת:

והלכתא צריכה שבועה. אע"פ שמכרה ע"פ ב"ד הדיוטות שמא לא דקדקו יפה:

דא"כ אפילו שליח ימכור שלא בהכרזה. דמסיק לקמן (כתובות דף ק') שליח כאלמנה:

ופי' ה"ר יונה ז"ל שהקילו על האלמנה. והר"ן תי' דמוכרת בב"ד מפני שתבעתה כתובתה קודם הפסידה מזונותיה. ואין ליתומים הפסד בשהיית הכרזה. אבל מוכרת לעצמה אינה מפסדת מזונותיה ולפיכך הקילו עליה שלא תצטרך הכרזה שלא יפסידו היתומים מזונות בינתיים ואע"פ שאפשר לה למכור קצת כתובתה כיון שיש תקנה ליתומים במוכרת כל כתובתה לא פלוג. ולפי מ"ש רבינו סוף סי' י"ב כיון שמכרה קצת יכולים היתומים לסלק אותה בע"כ עד תשלום כתובה מעיקרא ל"ק אע"פ שאפשר לה למכור קצת כתובתה ויש לה מזונות מ"מ ע"י כך יכולים היתומים לסלק אותה בע"כ ותקנת יתומים היא:

רב אלפס ז"ל כתב. הרי"ף בתשובה:

קודם שתשבע מה שעשתה עשוי. לאפוקי דעת הרמב"ם והרמב"ן שמטים האבעיא צריכה שבועה או לא קאי אכתובה ומבעיא ליה אם היא צריכה שבועה קודם מכירה או אחר מכירה סגי ומסיק הלכתא צריכה שבועה מקודם ואי לא השביעוה קודם לא מהני מכירה. עיין בהר"ן ובחידושי הרא"ה:

בשלמא מן הנשואין משום מזוני. ר"ל אפי' לכתובתה התירו חז"ל למכור שלא בב"ד כדי שתפסיד מזונותיה וחשו לטובת היתומים ולפירש"י ה"ק בשלמא מן הנשואין איכא מזונות ואיכא למימר הא דקתני מוכרת שלא בב"ד קאי אמזונות. אין ראיה משם:

לפי שאינה נשבעת עד שתתבע כתובתה בב"ד. והר"ן ושאר פוסקים טענו עליו מי פסיקא ליה דאפשר שלא תבעה כתובתה אלא שנשבעה כדי שלא יפסידו היורשים כתובתה אם מתה בלא שבועה דהא קי"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו:

והא דקאמר הכא צריכה שבועה אחר המכירה קאמר דמשביעין אחר המכירה שבועת צררי וכו'. (אין) [צ"ע אי] דעתו שאין משביעין ומ"ש רבינו בסי' זה ולא קא מבעיא ליה בשבועת צררי דפשיטא דמשביעין אותה היינו נמי אחר המכירה. או נאמר דהתם לכתחלה קאמר דמשביעין אותה קודם המכירה שבועת צררי כדקתני אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה והכא בדיעבד קאמר שצריכה שבועה אחר המכירה. ר"ל דמהני שבועה והמכירה קיימת. ומ"ש בספר ב"ש סי' ק"ג ס"ק ט' שלא בדקדוק ע"ש: