קרבן נתנאל על כתובות רסז

כדתני לוי. עיין מה שכתב רבינו בפרק זה סימן ה':

וכר' יוסי דאמר מוכרת סתם ובכך כחה יפה. ויש לדקדק מה ראיה מר' יוסי הא לחד שינויא ר' יוסי נמי מצי סבר נכסי בחזקת יתמי והיינו טעמא דר' יוסי כדאביי קשישא ועיין שם בפירש"י שצריכה להעמיד עדים שלמזונות מכרה הא אין לה עדים היתומים נאמנים לומר שלכתובה מכרה ואין לה מזונות. ונראה שרבינו מפ' אוקימתיה דלעיל כפי' חידושי הרא"ה אע"פ דהנכסים בחזקת יתמי קיימי (ואח"כ) הרשות ביד האלמנה לנוטלן תחלה בסתם ואח"כ הדבר תלוי בדעתה ליטלן למה שתרצה למזונות או לכתובתה. כדאביי קשישא באומר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי. אף שנטלן בתחלה בסתם והנכסים בתזקת יתמי קיימי. את"כ הברירה ביד ב"ח אפי' כשנטל בתחלה בסתם:

ה"ג אם באתה מלוה בעדים אומרת למזונות מכרתי. דאם יש נכסים בני חורין אם תאמר לכתובה מכרתי מלוה ע"פ גובה מבני חורי לכך אומרת למזונות מכרתי ומאלו בני חורי גובה כתובתה שהוא מלוה בשטר:

באתה מלוה בשטר אומרת לכתובה מכרתי. שהרי היא מוכרת לשנים עשר חודש ומפרנס א' לשלשים יום ואם תאמר למזונות מכרה. המלוה בשטר יטרוף השדה מן הלוקח ויסלק אותו בדמים ותפסיד המעות מזונות מאחד עשר חודש. ואף שהיא קודמת בשטר כתובתה מ"מ לא תוכל לגבות בשטר כתובתה מהלוקח לא השדה דהא אחריות עצמה קבלה עליה. וגם מהמעות לא תגבה דהא מטלטלין נינהו ומזונות אבדא כמ"ש תוס' ד"ה וסמך לה לכך טוב לה לומר לכתובה מכרתי והיא קודמת בשטר כתובתה. פי' זה לקחתי מחידושי הרא"ה בתוספת ביאור:

וליתא לדר"ש דאמרינן האי איתתא כו'. וא"ת מה איצטרך להך ראיה הא אמרינן ביבמות דף מ"ב סתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם. וי"ל אע"ג דר"מ תני ליה רבי בלשון חכמים מ"מ סתם הת"ק כר"ש ור"מ ור"ש קיי"ל כר"ש ועוד לפי מ"ש תוס' שלהי המוציא יין ד"ה והאמר דהא מילתא סתם מתני' ומחלוקת בברייתא לאו ד"ה הוא זולת ר' יוחנן ס"ל דהוא דאמר דהלכה כסתם. ושאר אמוראי פליגי עליה ע"ש:

דאל"כ כל אשה תמכור כתובתה עד תשלום דינר. לכאורה צ"ל אם תבעה מקצת אין כח ביד היורשים לסלק כל הכתובה בע"כ להפסיד לה מזונות. אלא יכולים לומר לה תקבל כל הכתובה או אין נותנים לך אפי' מקצתו וכן אם היא לא היתה מוכרת רק היורשים פרעו מקצת הכתובה מרצונם אינם יכולים להכריחה לקבל המותר. ב"ש סי' צ"ג ס"ק י"ט: