קרבן נתנאל על כתובות רע

הלכתא בדבר שיש לו קצבה חולקין. עיין בתוספות דבור המתחיל אמר רב פפא ותמצא מבואר:

שאל הר"ר יעקב ישראל. הרא"ש ז"ל מביא תשובה זו יותר בארוכה. והעיקר בתשובת מיימונית השייכים לס' קנין סי' כ':

הכל לבעל המעות כמתני'. דדמיא למתני' שנתן לו מאתים במנה ה"נ נתכוון ליתן הכל לבעל המעות לשון תשובה הנ"ל:

אם ירצה הלוקח. ודווקא שהודיעו שהוא שליח של פלוני לפיכך אם נמצא שעבר ע"ד משלחו המקח בטל אבל אם לא הודיעו שהוא שלוחו של פלוני נקנה המקח ויהיה דינו בינו ובין משלחו כ"כ הרמב"ם פ"ב מהל' שלוחין ולזה נוטה דעת רבינו בפ' גט פשוט סי' כ"ו ע"ש:

וה"ה דמבעיא ליה אם מכר כור לשנים. והא דקאמר וזבין ליתכא ר"ל ליתבא ליתכא דהיינו כור בשני פעמים מהו. מצי א"ל דטבא לך עבדי כלומר בתחלה כשמכרתי החצי בשטר אחד לטובה נתכוונתי כי אמרתי שמא בעוד שהלכתי למכור נזדמנו לך מעות ולא ניחא לך למכור ותודיעני שלא אמכור. כ"כ הדרישה. ומאי דמסיים רבינו אע"ג דלא שייך למימר הכא דטבא לך עבדי צ"ל דה"פ אע"ג דלא שייך למימר טבא לך עבדי כמו שאם מכר לתך גרידא והא דקאמר דעיקר הטעם תלוי במאי דאמר כו' אע"ג דשייך טבא לך עבדי אפילו כשמכר לשנים צ"ל כיון דשייך הך טובה בכל מקום ששינה השליח. וכל זה דוחק. אבל הנראה דוודאי כשמכר לשנים לא שייך למימר טבא לך עבדי וביותר כשמכר לשניהם בב"א בשני שטרות ורבינו מייתי ראיה מדפשיט ר' חנינא מסורא ש"מ דהוי ידוע לו שהאיבעיא היה לבני ישיבה אפי' כשמכר לשנים. והאי דקאמר א"ל דטבא לך עבדי לך זהו תוספת מבעלי התלמודים רבינא ורב אשי כי היכי דלא נפשוט מדר"י דאמר מעביר על דבריו ומדר"י נשמע לרבנן לכך הוסיפו בסברא זו דאיכא למימר דר"י בכה"ג נמי ס"ל דלאו מעביר על דבריו משום דאמר דטבא לך עבדי לך:

והיינו דאמרי' מעביר על דבריו הוי. ומדר"י נשמע לרבנן דמהיכא תיתי לנו לעשות פלוגתא חדשה והוכחה זו אינו אלא בגוונא כשמכר לשניהם דלא שייך ביה דטבא לך עבדי לך. אבל כשמכר ליתבא גרידא אין לנו להוכיח מדר"י על זה מסיים רבינו ועוד כיון דלא איפשיט כו':

ועוד כיון דלא איפשיט לא קנה לוקח דחוקי ארעא בחזקת מריה קמא. ועפ"ז מיושב מה שלא ביאר הרי"ף והרמב"ם ורבינו דמתני' דהכא דקתני וכולן מכרן קיים איירי בקטיני כדמוקי לה הש"ס. משום דהא דפסקינן דמעביר על דבריו הוי דמפני הספק נוקי ארעא בחזקת מרה קמא משא"כ אלמנה כשמכרה הקרקע בחזקתה מפני שיעבוד כתובתה ולכך מכרן קיים והתלמודא צריך לאוקמיה בקטיני כדי שלא תפשוט דמוסיף על דבריו הוי ולא ניחא להו למדחי דהתנא ג"כ הוי מסופק ובס' ב"ש סי' ק"ג ס"ק י"ג לא נחית בזה לעומק ע"ש:

ועוד דטענה מעלייתא בכוליה הש"ס לא ניחא דליפשו שטרות עלואי. זה ניחא לפי' ר"י דהכא נמי טעמא משום זילי נכסי אבל לתי' ר"ת דהכא טעמא משום נפישי בעלי דינין אין ראיה מכולי הש"ס דהתם טעמא משום זילי נכסי ואפשר לומר דמזה למד הטור ח"מ בסי' קפ"ב דרבינו סבר כתי' ר"י ובזה נסתלק קושיות ב"י ע"ש:

והיכא פשיטא להו לרב חסדא ולרבה בר רב הונא. אבל מרב הונא לא קשיא ליה. די"ל דשאני הכא דגליא דעתיה דקפיד לא' ולא לשנים משא"כ בהאיבעיא זבין לי כורא ע"כ צריך לפרש כמה ימכור משדותיו והתוספת מקשין מרב הונא דמצינו למימר דמדרב חסדא ל"ק דאיירי בזבין לי כורא שאין לו יותר מהך כורא וא"כ התם קפידא טפי אלא שלפ"ז א"כ תקשי לך מרב הונא:

ור"ח גריס לאחד קפידא. מזה נראה שלא היה גירסת ר"ח בהרי"ף כמו שהוא לפנינו וכן משמע מתוס' שלא הביאו גירסא זו אלא בשם ר"ח ולא בשם רב אלפס ובזה נסתלק קושי' ג' בב"י על הטור ע"ש. וכ"כ הדרישה:

אלא אגב דקאמר רב הונא לאחד ולא לשנים קאמרי אינהו לאחד אפי' לשנים. והא דקאמר רב נחמן לאחד אפי' לשנים אפשר לומר ששאלו ואמרו לו שרב הונא פוסק לאחד ולא לשנים ע"ז השיבם לא' אפי' לשנים:

צריך לחלק כמו שפירש ר"ת ור"י. ולולי דברי הרא"ש היה נראה לומר לפי גרסת ר"ח דסתמא דווקא מבעיא ליה והא דזבין לי כורא דלעיל הוי כמו אמר לאחד דמשמע קפידא אבל אמר סתמא מכור קרקע זו עדיף ליה עכ"ל מהרש"א. והנה כבר הזכרתי שלרבינו לא היה לו ברב אלפס גי' ר"ח. ובר מן דין דאם איתא דהרב אלפס נחית לחלק בזה א"כ אמאי כתב רב אלפס דהאיבעיא לא איפשטא הא איפשיט שפיר מהא דקאמר תלמודא פשיטא אמר לא' קפידא וה"ה אם אמר זבין לי כורא קפידא. אלא ש"מ דשאני היכא דאמר לאחד גליא דעתיה שמקפיד אבל לא לשנים משא"כ כשאמר כורא דבע"כ היה צריך לפרש כמה ימכור משדותיו:

ורב האי גאון ז"ל כו' והוא מפרש האי פשיטא ע"ד מאי הוי עלה. וז"ל הטור ח"מ סי' קפ"ב וא"א הרא"ש ז"ל הביא דברי שניהם ולא הכריע ומצאתי קושיא בשם מהרש"ל דבטור א"ה סי' ק"ג כתב על דברי רב האי וכך היא מסקנת א"א ז"ל והדרישה תי' דוודאי מסקנת רבינו מדהביא דברי רב האי לבסוף שכך דרך הטור בהרבה מקומות אלא שאין מכריע בראיות. ויש חילוק גדול בין הכרעת למסקנא דהמכריע בראיות סמכינן אשמועה ההיא למילף מינה גם בדוכתא אחרינא ולדמויי ליה כל דכוותיה. אבל מסקנא אינו אלא לשמועה ההיא דעלה קאי המסקנא ולא ילפינן מינה. ולי נראה דכוונת הטור אינו שמסקנת רבינו כרב האי גאון אלא להא מילתא שאינו צריך לאוקמיה בד' שדות חלוקים כמו שפרשתי לעיל במה שמפ' רבינו שכתב רב אלפס שסוגייא דמעביר על דבריו הוי כיון דלא איפשטא לא קנה לוקח דאוקי ארעא בחזקה מרה קמא משא"כ אלמנה כשמכרה הנכסים בחזקתה: