קרבן נתנאל על גיטין צו

איבעיא להו מעוכב גט שחרור יש לו קנס או אין לו כו'. ואיבעיא להו עבד שמכרו רבו לקנס. והקשה בס' תפארת שמואל בפ"ק דקידושין ותימה למה כתב רבינו הנך איבעיות דהא גבי קנס מומחין בעינן ובזמן הזה ליכא סמוכין ומה שתירץ הרמב"ן דבקנסא קי"ל אי תפיס לא מפקינן וכמ"ש רבינו בפ"ק דב"ק סי' ב' אינו מספיק דהא רבי' בפ' כיצד הרגל סי' ב' כתב דגבי ספיקא דדינא לא מהני תפיסה ע"ש ובתרוייהו פסק כאן ולא איפשיטא ע"כ. ולק"מ דדעת רבינו להיפך להורות דאיבעיא ולא איפשיטא הוא ותפיסה לא מהני ביה. ואחר כותבי זאת ראיתי ביש"ש פ' שני סימן ה' שמחלק היכא דרב אשי קבע האיבעיא בתיקו. אז לא מהני תפיסה אבל בעיא דלא איפשיטא מהני תפיסה ויוכל לומר קים לי כדעת החייב ע"ש באריכות. וא"כ בלא"ה לק"מ:

ולא איפשיטא בעיא. יש לתמוה דהא ע"כ צ"ל דקדושיו קידושין דהא אמרינן בפרק החולץ (יבמות דף מ"ה) וכ"פ רבינו שם ס"ס ל' דמי שחציו עבד וחציו ב"ח שבא על א"א והוליד ממנו אותו ולד אין לו תקנה בבת ישראל. דצד חירות שבו משתמש בא"א. אבל עבד גמור שבא על א"א הולד כשר דילפינן ממזר מאשת אב מה אשת אב דלדידיה לא תפסי בה קידושין לאחריני תפסי בה קידושין לאפוקי עבד דלא תפסי ביה קידושין כלל. ואי אמרת דמי שחציו עבד וחציו ב"ח אין קידושיו קידושין אפילו כשבא על א"א אין הולד ממזר. וי"ל דרבינו ס"ל דאותו ולד אין לו תקנה בבת ישראל דהאיבעיא לא איפשטא ושמא קידושיו קידושין ואזלינן לחומרא ולא הוי אלא ספק ממזר. ועי' חידושי רשב"א. ולפ"ז צ"ל דלא כפירש"י אין לו תקנה בבת ישראל. אלא אפילו שפחה נמי אסורה לו דשמא לאביו אין קידושין והרי לאו ממזר הוא ואסור בשפחה. וע"פ הצעה זו מיושב דברי הרמב"ם שפסק פט"ו מהל' איסורי ביאה שאסור אפילו בשפחה. מטעם שהוא פסק בפ"ד מהלכות אישות שחצי עבד וחצי ב"ח אם קידש בת ישראל הרי זו ספק מקודשת. ודלא כב"ש סי' ד' ס"ק כ"ח שנתקשה בזה על הרמב"ם למה אסור בשפחה הלא ממזר מותר בשפחה גם מהרש"ל בפרק החולץ סי' ל"ט כתב על הרמב"ם שט"ס הוא. וליתא ולרש"י צ"ל דס"ל דרבא דחויי קא מדחי ליה ראוי ליטול ואין לו וקידושיו קידושין וחצי עבד שבא על א"א אותו ולד ממזר גמור הוא ולפיכך אין לו תקנה בבת ישראל אבל נושא שפחה לתקנת הוולד :

ואם קידש אשה אזלינן לחומרא. שאם בא אחר וקדשה צריכה גט משניהם :

והלכתא כרב חסדא ורבה בר רב הונא. מהך סברא דלא שייר בקנינה. ואפ"ה לא מיפשטא בעיין דמי שחציו עבד וחציו ב"ח וקדש בת חורין. משום דאיכא למימר דשאני הכא דגלי קרא דכתיב והיא שפחה נחרפת לאיש וקי"ל דהיינו חצי שפחה וחצי ב"ח המאורסת לע"ע. וה"ה לישראל אחר דלאו בת אירוסין היא. הר"ן :

דסוגיא דשמעתין כוותייהו. דרב חמא ור' זירא ס"ל דתפסי בה קדושין דמדפליגי בנשתחררה אי פקעי אי גמרי קדושי ראשון. מכלל דס"ל מיהת דתפסי בה קדושין :

ואפי' אי מוקי קרא בשפחה כנענית המיוחדת לע"ע וכי בשביל שחציה בת חורין גריעא טפי. ובעל תפארת שמואל רוצה ליישב דאילו חצי שפחה ליכא אשם אלא היכא שנתייחדה לו כבר. אבל זה שבא בתורת קידושין סבר שיש בידו לקדשה ואי הוי ידע דלא חלו קידושין לא הוה מיחדה לו. ומש"ה אית לן למימר דלית כאן אשם ע"כ. ואני אומר שזה גרם לו שלא ראה דברי הרשב"א בחידושיו. שכתב מיוחדת בקידושין אבל מיוחדת ביחוד בעלמא לאו כלום הוא. ותדע מדאמרי' בסמוך לתנא דבי רבי ישמעאל דאמר מאורסת מיוחדת ה"נ דאי חופשה יומתו אלא מאי אית לך למימר שחזרה ונתקדשה לאחר שחופשה. ואי מיוחדת בלא קדושין קאמר אף כשעשה בה לאחר שחרור מעשה זה כלומר יחוד בעלמא מי ימותו. וקרא ה"ק לא יומתו מפני שמעשה זה שעשה בה הע"ע לא עשאו אלא קודם שחופשה הא עשאו לאחר שחופשה יומתו א"ו כדאמרן. ע"כ. ולי ק"ק אימא מוקי קרא כאחרים בכריתות דף י"א בשפחה כנענית המאורסת לעבד כנעני. אבל ישראל שחציה שפחה אסורה עליו אין קדושיו קדושין מש"ה אין חייב עליה אשם :

והרמ"ה ז"ל כתב דאיכא בינייהו. אבל אשם חייב אפילו למ"ד אין קדושיו קדושין. ותמיהני על שני גדולי הדור רבינו והרמ"ה דרש"י בכריתות מתרץ קושיא זו דמ"ד אין קדושיו קדושין מוקי לה קרא דאיירי בחצי שפחה וחצי ב"ח שמאורסת לע"ע דוקא דהא תפסו לה קדושין שהרי רבו מוסרה לו בעל כרחו. אבל ישראל אחר שמקדשה הבא עליה אינו באשם דהוי כמו חצי אשה שאינה מקודשת. והא דפרש"י בשמעתין לע"ע לאו דוקא ה"ה לישראל אחר פירוש זה קאי למ"ד דס"ל דקדושיה קידושין שאינה דומה לחצי שפחה דהתם שייר בקנינה. וע"כ צ"ל כפרש"י בכריתות דהא התם פריך לר' ישמעאל מאורסת לע"ע מנ"ל. ולא פריך הכי לר"ע ע"ש בפרש"י :

דלמ"ד אין קדושיה קדושין מצי מגרש לה בלא גט ומותרת לאחר. אבל למ"ד קדושיה קדושין צריכה גט. וכן כתב הטור א"ה סי' מ"ד וא"א הרא"ש ז"ל אמר דהוי קדושין גמורים וצריכה גט. והקשה הב"ח דמשמע דוקא לענין דצריכה גט. והא ליתא דהלא הרא"ש כתב דהלכתא כרב חסדא ורבה בר רב הונא דקדושיה קדושין גמורים מן התורה וכמו שפירשו תוספות. וא"כ ודאי אם מת קודם שחרור אחיו מייבם אשה זו אם היה הוא ג"כ ע"ע (ר"ל אצל אדון זה) ופוטר צרותיה משא"כ אם לא היה קדושין גמורים מן התורה לא היה פוטר. וע"ש בדחוקים. ולא אוכל לירד לסוף דעתו כי הקושיא ראשינה אי אפשר להמציא בכה"ג עכשיו בזמן הזה דאין ע"ע נוהג. וקושיא שניה דלענין חליצה פוטר שאר צרות. זה אינו דאפילו למ"ד קדושיה קדושין אינה פוטרת שאר צרות. כיון דאין זקוקה לו כשאר נשים דאינו חייב מיתה עליה וכ"כ ח"מ וב"ש ע"ש :

ומותרת לאחר. כפל לשון. ואפשר שכוונתו אם מת בלא בנים שאין זקוקה לחליצה :

ואח של השני או חולץ או מייבם. אבל ברישא יבומי לא דקא פגע ביבמה לשוק :