קרבן נתנאל על גיטין צז

יצא לחירות. אם ברח מן העובד כוכבים או שקנסוהו ב"ד לפדותו. רש"י :

ולוה ע"מ למשכנו והגיע הזמן יצא לחירות. והרמב"ם לא העתיק דין זה ועי' בב"י סי' רס"ז :

ובקל היה יכול לפייסם. פי' בדמים כל שהוא. ב"י. מטעם כיון שנותנים דמים. אבל אנס שהעליל עליו ונתנו לו לא יצא לחירות. דמה הוי ליה למעבד. ובערוך פי' כפרש"י :

כותי וישראל מומר אמרי לה כעובד כוכבים ואמרי לה כישראל. מה שכלל רבינו כותי שלא בדקדוק דע"כ לא איבעיא להו בגמרא אלא בזמנם שהיו מוחזקים כישראל קצת אבל האידנא דעשאום כעובדי כוכבים גמורים לכל דבריהם כדאיתא בריש חולין דף ו' המוכר לכותי דינו ודאי כמוכר לעובד כוכבים. וכ"כ הר"ן וכ"פ הרמב"ם בפ"ח מהלכות עבדים. ב"י. ולשיטתו עדיפא ליה ה"ל לאקשויי דידיה אדידיה דבפ"ק סי' ט' מסיק רבינו דכותי הרי הוא כעובד כוכבים לענין יין נסך ולבטל רשות ויליף מיניה כ"ש לענין עדות דדינו כעובד כוכבים. ועוד הקשה הב"ח דבימי ר' אמי ור' אבהו עשאום כעובדי כוכבים גמורים א"כ מאי קא מבעיא ליה לר' ירמיה שהרי ר' ירמיה מהאמוראים אחרונים בימי ר' זירא. ורוצה לחלק דלענין קנס לא נשתנה דינם ודוחק כהלכתא בלא טעמא. ולבי אומר לי דרבינו ס"ל כפרש"י בחולין גזר אינהו ולא קבלו מינייהו. שלא היה אף גזירת ר' אמי ור' אסי אלא מחששא דמיעוטא שקלקלו מעשיהם ובימי ר"ג ור"מ לא קבלו מהם שא"א להם באותו זמן לפרוש מהם. אלא בימי ר' אמי ורבי אסי היה אפשר להם לפרוש מהם וקבלו גזרתם וע"ש חידושי רשב"א. ומעתה צדקו דברי רבינו דזיל בתר טעמא המוכר עבדו לעובד כוכבים דקונסין אותו משום דהפקיעו מן המצות והכותים רובם לא קלקלו מעשיהם ואינו מפקיעו מן המצות ואמרי לה כעובדי כוכבים ס"ל דלא פלוג רבנן בגזרתם. אבל הרמב"ם והר"ן ס"ל כפי' הרמב"ן שבימי ר' אמי ור' אסי רובם קלקלו מעשיהם א"כ כותי נמי מפקיעו מן המצות :

וכיון דלא איפשטא לא יצא לחירות. וקשה לפי מ"ש היש"ש ב"ק פ' שני סי' ה' שמחלק היכא דרב אשי קבע האיבעיא בתיקו. אז לא מהני תפיסה. אבל בבעיא דלא איפשטא מהני תפיסה ויכול לומר קים לי כדעת החייב. והעבד מוחזק בגופו. א"כ כשברח מן העובד כוכבים אין לו להשתעבד מפני הספק. וי"ל דסבירא ליה כדעת הראב"ד דאין בקנסות תפיסה אלא במי שחסרו ממון. כגון פלגא נזקא ודומה לו אבל הכא לא מחסרו ממון אלא המצות :