קרבן נתנאל על גיטין פח

מאי טעותא דלא אמרה בלשון שחרור אבל אמרה בלשון שחרור ה"נ. בראב"ן דף קל"ז ז"ל ועבד שאמר רבו בשעת מיתתו ליורשיו אל ישתעבדו לאחר מיתתו כופין אותו וכותבין לו גט שחרור דליתא לדאמימר. וזה תמוה דהא אסקינן דרב דימי טעותא היא :

ה"ג דכולי עלמא לא בקיאי. כמו גבי אפותיקי צריך גט שחרור מרבו שני דכולי עלמא לא בקיאי שהשחרור מפקיע מן השיעבוד הכי נמי לא בקיאי שמיתת האדון מפקיע :

בהאי דינא דמיתת האדון מפקיע. אבל במפקיר צ"ל כ"ע בקיאי דיצא לחירות. דאל"כ מנ"ל לר"י לפרש טעמיה דרבי דגמר לה לה אימא מדרבנן צריך גט שחרור ועפ"ז אמר אדמ"ו נ"ע שזה כוונת עולא שאמר דמי האי מדרבנן כדלא גמיר אינשי שמעתתא משום דלכאורה אין מקום לקושיות ר' אבא דאיכא למימר ר"י מדרבנן מצריך גט שחרור. וע"כ צ"ל דר' אבא ידע להך דר"י דמפרש טעמא דרבי דגמר לה לה מאשה דבחיים לא מצריכינן גט מדרבנן דבקיאי. וזהו שאמר כדלא גמרי אינשי שמעתתא דממ"נ ע"כ ידע דיליף לה לה מאשה. דאי לא ידע פשיטא דל"ק דאיכא לשנויי מדרבנן הצריך גט שחרור :

דוקא בגר שאין לו יורשין מפקעת המיתה איסור עבדות. פירוש כיון דגר אין לו כח להוריש ממונו לבניו כמו בן אין לו כח להוריש איסור עבדיו ולהכי המיתה מפקעת כמו אשתו. אבל מי שיש לו יורשין הואיל שיש לו זכות להוריש ממונו לבניו. אמרינן דיש לו זכות נמי להוריש ליורשיו האיסור דפש ליה גביה :

אבל הא דפריך לעיל מאמימר אינו משמע כדבריו וגם אין הסברא נותנת. שיעור דבריו דרבינו בפרק תפלת השחר סי' ב' כתב ליישב דברי הרי"ף. וז"ל כתב רב האי גאון אע"פ שנשאר בקושיא כיון דלא קאמר תיובתא לאו משבשתא היא דטעמא דמסתבר הוא כו'. א"כ הכא בשמעתין דאמר דאמימר קשיא. מ"מ יש לנו לחלק ולתרץ דבריו. מש"ה אמר וגם אין מסתבר. כלומר דלא דמי דהתם טעמא דמסתבר הוא :

ומדינא ולא מקנסא. מדלא קאמר הוא עשה שלא כהוגן לפיכך נעשה לו שלא כהוגן כדקאמר ביבמות פרק ב"ש (יבמות דף ק"י.) אבל כאשר עשה כן יעשה לו הוי דינא כדאשכחן בפ' השואל דף ק"א. ובדין יכול האפטרופוס לשחררו דרך מכירה. תוספות :

ה"ג ולא מקנסא ומקרקיש ליה זוזי. והשאר נמחק ושייך לפירש"י :

אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא. אע"ג דלא קי"ל הכי וכמ"ש רבינו בפ' הניזקין סי' ה' הכא משום פ"ו שאני דהוי חצי עבד וחצי ב"ח. רשב"א :