קרבן נתנאל על גיטין פז

אלא כי אתא רב שמואל. כ"ה גירסת הרי"ף. ופירש בו ר"י בן לב ול"מ דהא דקאמר אמרו לפניו רבי אמי ור' אסי היינו שאמרו כן לרב דימי שא"א להאמין שר' יוחנן אמר כך אלא כמו שאמר ר' שמואל בר רב יצחק משמיה דר' יוחנן ומש"ה אינו בגרסתו ר' אי אתה אומר כן. וצ"ל דגרס רב אמי ורב אסי. דר' אמי ור' אסי לא היו בבבל וכמ"ש תוספות ומהרש"א בפ' כל הכלים (שבת דף קכ"ה.) אבל רש"י גורס אמר לפניו ר' אמי ור' אסי רבי אי אתה מודה שאמרו כן לרבי יוחנן רבם ומש"ה מוחק רש"י תיבת אלא :

דאי אמרה האי עבידתא לא מצינא למיעבדה. נראה הא דנאיד רב אלפס מפירש"י משום דקשיא ליה נהי דמצוה לקיים דברי המת מ"מ היאך כייפינהו לשחררה לעבור בעשה. בשלמא בהאי דחני העבד משום מצות פריה ורביה. והך דאל ישתעבדו דכופין. כיון דאמר בלשון זה אין היורשים יכולים להשתעבד בה אך מעוכב גט שחרור הוא. ומכיון שכבר יצא לחירות שוב ליכא משום לעולם בהם תעבודו. אבל באומר קורת רוח ע"כ לא תצא לחירות בזה הדיבור. דא"כ מאי אהדר ליה אמימר אנא כרב שמואל ס"ל. אפי' לרב שמואל קשיא דהא מכיון שאמר האב יעשה לה קורת רוח יצאת לחירות וגופה לא קניה ליה ואיסורא לא מורית לבניה. ורש"י סבר כשיטת רשב"א בחידושיו דלא עברינן בעשה אלא אם משחררו בלא גמילת טובה אלא מרצון לב לבד :

ה"ג אלא תלה הדבר בהן. עיין רש"י ד"ה כרב שמוחל :

ושמעינן לר"י דאמר לעיל. סי' כ"ב שפסק כחכמים דבין גדולים ובין קטנים קנו עצמם בני חורין דמיתת הגר מפקעת האיסור מעליהם. ומזה נקיש דהיכא דפקעה מיניה ממונא בחיי האדון מיתתו מפקעת וזהו לפי שטתו דבסמוך :

מיתת האדון מפקעת האיסור מעליו. ויש לדקדק לפי מ"ש רבינו בסמוך סי' כ"ט דמדרבנן בעלמא הצריכה רבינא גט שחרור דכ"ע לא בקיאי בהאי דינא דמיתת האדון מפקיע א"כ מאי טעותא. וכ"ת אי מדרבנן בעלמא לא שייך למימר כופין זה ליתא דהא במתני' דף מ' עבד שעשאו רבו אפותיקי כופין את רבו ועושה אותו בן חורין ומוקי רב מטעם שמא ימצאנו בשוק ויאמר עבדי אתה :

הלכך ממ"נ טעותא היא. מפרש הכי מפני שר' אמי ורבי אסי אמרו לפניו אי אתה מודה שבניה עבדים. מה ראה על ככה שסובר כן. ועיי' בספר תפארת שמואל מ"ש בזה גמגום :

ממה נפשך טעותא היא. וא"ל תימא ר"י גופא הוי מספקא ליה האי לישנא אי לשון שחרור הוא אי לאו מש"ה כופין. וי"ל דרבינו לשיטתו אזיל שמפרש אל ישתעבדו שאל יטרחוה בעבודות כבדות ודלא כפירש"י. א"כ עכ"פ אית להו ליורשים עבודה קצת עליה ומספיקא לא מוציאין מיורשים :