קרבן נתנאל על גיטין פ

רשב"ג אומר בין לשם עבד בין לשם בן חורין ישתעבד לשם עבד ישתעבד לרבו שני. ובגי' הרי"ף שלפנינו רשב"ג אומר בין לשם עבד ובין לשם בן חורין ישתעבד בין לפני יאוש בין לאחר יאוש ישתעבד. לשם עבד ישתעבד לרבו שני לשם בן חורין ישתעבד לרבו ראשון ע"כ מלשון זה משמע אפילו לפני יאוש לשם עבד ישתעבד לרבו שני משום ממנעי ולא פרקי. אבל רבינו לא היה בגרסתו כן אלא ס"ל דלפני יאוש לעולם ישתעבד לרבו ראשון ולא ביאר הדין בלפני יאוש דסמך עצמו במה שהביא שפריך התלמודא אי לימא לפני יאוש לשם בן חורין אמאי לא ישתעבד לרבו ראשון וכ"ה ברמזים וגי' הרשב"א והר"ן בהרי"ף בין לשם עבד בין לשם בן חורין ישתעבד לרבו ראשון ולגירסא זו הלשון מדוייק בין כך ובין כך ישתעבד היינו לרבו ראשון. ולגי' רבינו צ"ל דרשב"ג לא קאי אפודהו לשם עבד דבהא מודה לת"ק אלא אם פדה לשם בן חורין עלה קאי ואמר בין כך ובין כך ר"ל בין לפני יאוש ובין לאחר יאוש פליגנא עלך וסבירא לי דישתעבד לרבו ראשון :

לשם עבד ישתעבד לרבו שני. וכתב הרשב"א בחידושיו לפום הדין פירושא לא מסתגייא הא דלקמן בשמעתין דמקשין דר"י אדר"י דהא לית ליה רבו ראשון. ויש ליישב דהכי פריך לרבא דטעמיה דרשב"ג משום דחזקיה ה"נ ישתעבד לרבו ראשון כשברח. ועוד תופס על הך פירוש מהתוספתא דמכילתין עבד שנשבה ופדוהו אם לשם עבד ישתעבד ורבו נותן את דמיו אם לשם בן חורין לא ישתעבד ואין רבו נותן את דמיו רשב"ג אומר בין כך ובין כך ישתעבד ורבו נותן את דמיו משמע דישתעבד לרבו ראשון. ודבריו תמוהים דהא ע"כ האי תוספתא איירי בלפני יאוש דתני במילתיה דת"ק דעבד ישתעבד ורבו נותן דמיו. ואי בלאחר יאוש ישתעבד לרבו שני. ואם כן ע"כ בלפני יאוש ובזה ודאי לכ"ע ישתעבד לרבו ראשון ואיך מייתי ראיה מלפני יאוש אלאחר יאוש. ולגי' הרי"ף שלפנינו הך תוספתא באמת קשה :

אלמא לא מסתבר ליה כפסקא דגאון. אף שהרי"ף דרכו לפסוק כחכמים נגד רשב"ג. כמו שהביאו רבינו בפרק הפרה סי' ה'. היינו היכא דלא מסתבר טעמיה. אבל הכא מסתברא טעמיה משום דחזקיה :

וכן דעת ר"י דהלכה כרשב"ג במשנתינו כפסקא דר"י. וכן הסכים רבינו עמו בפרק אע"פ סי' כ"ז וע"ש בחידושי. וכ"כ רבינו בפ' מי שאחזו סי' ח'. והיינו במשנה ולא בברייתא וכ"כ בספר מבוא התלמוד והרשב"ם ב"ב דף קל"ח וכ"כ מהרש"א בכתובות דף ס"ז. ובש"ך ח"מ סי' קע"א ס"ק ט' וז"ל וליכא למימר דוקא במשנתינו דבתוס' פרק איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"ט) ד"ה אלא שיטה אתמר מוכח להדיא דה"ה בברייתא. וכן בשו"ת חות יאיר סי' צ"ד הניח זה בצ"ע. ותמהני על שני גדולי הדור איך שגו ברואה הלא באותו דף ע"ב תמצא דברי רשב"ג במשנה רשב"ג אומר שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו. וע"כ אפילו במקום שנוהגים להעלות שכר עמל ומזון :