קרבן נתנאל על גיטין עט

רב אלפס ז"ל לא הביא כל זה ומתני' וכן ב"ח שהוציא ש"ח כתבה במקומו בפ' הכותב. בהרי"ף שלפנינו מייתי הא דרב יהודה ועובדא דרב וא"כ ל"ק על הרי"ף דסמך אהך פיסקא דהכא והתם אגב גררא העתיק המשנה כצורתה. דאל"כ תקשי לרבינו נמי שהעתיק המשנה במקומה בפרק הכותב. וע"כ צ"ל שלא היה לרבינו הגירסא כן בהרי"ף :

כיון דאמוראי עבדו עובדא כחכמים דברייתא יש לסמוך על זה נשמר מהא דקי"ל הלכה כסתם משנה. ועוד דהא רבינו פסק בכ"מ הלכה כרשב"ג במשנתינו ושם בהכותב משמע דרשב"ג נמי ס"ל כר"מ ולכך כתב דע"ז. יש לסמוך אחכמים דברייתא דמעשה רב:

שאינו אלא בסוף השבע שמוט כל בעל משה ידו. והכתיב לא יגוש את רעהו כי קרא שמטה לה' משמע כל השנה השביעית. מש"ה מפרש ואזיל דודאי לא יגוש נוהג מתחלת שנה שביעית אלא שאם יפרע הלוה בעצמו א"צ לומר משמט אני. אבל המחזיר חוב אחר שביעית צ"ל משמט אני. אמנם הרמב"ם והרמב"ן ס"ל אפילו בלאו דלא יגוש אינו אלא בסוף השמיטה והכי קי"ל יען בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' פ' כתב דלא פליגי דהרמב"ם איירי במלוה הנעשה בשנה השביעית עצמה דיכול אדם לתובעה ביום אחרון של שמיטה בנדון זה אף רבינו מודה דנגבית ע"י ב"ד וכותבין עליו פרוזבול. ולא כן עמדי דא"כ ה"ל לרבינו לתרץ הכי הקראי אהדדי. ועוד מאיזה טעם או סברא נחלק בין החוב שנעשה קודם או בשנת השבע. גם הב"ח דרך במסילתו והביא ראיה מהך מתני' דהשוחט את הפרה. ודבריו תמוהים ע"ש :