קרבן נתנאל על גיטין סז

בחרם ובשבועה שתודה. ובב"י וכן בש"ע גרס בחרם ובשבועת התורה שתודה. ולפי גירסא זו צריך נקיטת חפץ והזכרת השם. אלא דמ"מ אינה חמורה כ"כ כיון דבשעת השבועה היה בדעתה לומר אמא אף שמשקרת אח"כ הוי שבועת שקר ולא חמירא כמו בתחלה שהיא משקרת בשעת השבועה והוי שבועת שוא. וכ"כ מהרש"ק. אבל בט"ז א"ה פוסק דאינה צריכה נקיטת חפץ וזו מפני שלא היה בגרסתו בשבועת התורה :

דחשידא אשבועתא. שהיה ידועה לה שעברה חד מהנך שבועות דחשיב במתני' אבל מכח שבועת ביטוי לא אפיך שבועתא. וכך היא גירסת הרי"ף. ומזה נראה שכתב רבינו בפרק כל הנשבעין סי' ז' שדעת הרי"ף כרש"י ודלא כב"י שכתב סי' ל"ד בח"מ לא ידעתי מהיכן למד כן :

וגרסי' בהלכות גדולות דמפקא ש"ש לבטלה. ר"ל דגרס דחשידא אשבועתא דמפקת ש"ש לבטלה. וכמו שהיתה אומרת בת רב חסדא על הנך שבועות דמתני' אינה יודעת אם עוברת אך על שבועת ביטוי היא עוברת ומש"ה חשידא אשבועתא. ויש לדקדק הא בשבועת ביטוי שאדם אוסר על עצמו לא צריך שם וכמ"ש רבינו ריש נדרים סי' א'. ונראה דס"ל לבעל ה"ג כמ"ש הריב"ש סי' שי"א דאינו פסול לעדות ולשבועה אלא כשעובר על דבר שהוא חייב מלקות ורשע הוא. וס"ל כמ"ש הראב"ד והובא בחידושי הר"ן ריש נדרים דלענין מלקות אינו לוקה אלא בהזכרת השם ומש"ה אמרה דמפקא ש"ש לבטלה :

מיהו אף לדברי רבינו תם. כאן ובפרק כל הנשבעין מסיק רבינו כדברי רבינו תם וכן כתוב הטור בשמו. ובפרק הכותב סימן ו' העתיק גירסת הרי"ף וסמך אדהכא וכמ"ש בכללים :

וא"ת ידירוה שלא תאכל ככר זה. ובתוספות הוסיפו וז"ל ולר' אליעזר דאמר בפרק נערה המאורסה שיכול להפר כל נדרים שעתידה לידור אתי שפיר דאיכא למיחש שמא כבר הפר לה כל מה שעתידה לידור אבל לשאר תנאים קשה. ורבינו לא הזכיר מזה כלום. משום דס"ל לרבינו דלר"א נמי לא ניחא דמ"מ קשה ידירוה בככר או בשאר דבר שאין בו עינוי נפש ותעבור לאלתר ואין הבעל יכול להפר. כמו שהקשה בסמוך וליכא לשנויי כיון שאין בהן עינוי נפש לא תחוש אם תקיימה דהא תאכל לאלתר אותו ככר שאין מתענה בה. אבל תוספות לא חש להאי קושיא ידירוה בדבר שאין בו עינוי נפש דהא כל מה שירצו יתומים קתני במתני' הן דבר שיש בהן עינוי נפש או שאין בהן עינוי נפש :

וי"ל דהבעל יכול להפר אפילו נדר שהודר על דעת רבים. וקשה מ"מ מאי פריך וניחוש דלמא אזלא לגבי חכם ה"ל לשנויי דאדרה על דעת רבים כמ"ש בזה בתוס'. ונראה דס"ל לרבינו כמ"ש בשיטת הרמב"ם פ"ו מהל' ביחת מקדש ע"ש בחידושי באריכות דבנדר שהודר ברבים בדיעבד הותר הנדר כמ"ש רמ"א בשם מהרי"ו אלא דחכם לא יתיר לו לכתחילה ויאמר לפני חכם דבר מצוה בא לידי ואני רוצה להתיר לי הנדר מחמתו. מש"ה לא יכול לשנויי דאדריה ע"ד רבים. וס"ל דאין צריך לפרט הנדר. משא"כ אליבא דאמת צריך לפרט הנדר משום מלתא דאיסורא ולא נאמין לנודר ה"ה והוא הטעם דצריך לברר הדבר מצוה שבא לידו מש"ה משני קסבר צריך לפרט הנדר. ומה שהקשה רבינו וא"ת ידירוה ע"ד רבים אליבא דמסקנא דמשני קסבר צריך לפרט הנדר :

ואפשר אפילו אם יבטל הבעל דעתו ויתן לה רשות. עמ"ש הש"ך סימן רכ"ח ס"ק ע"ו באריכות. והקשה שם על רבינו דלרב הונא קשה אמאי הפסידה כתובתה יתן לה הבעל רשות א"ו דנתינת רשות לא מהני ואמאי כתב רבינו בלשון ואפשר. ולק"מ דלפי מ"ש רבינו בסמוך שמא יפר לה בלחש א"כ ה"ה הכא בנדון דידן איכא למיחש שמא הפר לה בלחש מה שנתן לה רשות לידור ע"ד רבים. אך בתירוץ השני שתירץ בסמוך שמא ישאל על ההקם ולא ניחוש להך חששא שמא יפר לה בלחש ודאי מוכח דיש הפרה אפילו נתן לה הבעל רשות וא"כ מפני זה כתב בלשון אפשר דמספקא ליה בהנך שני תירוצים :

או שמא ישאל על ההקם ואח"כ יפר לה. יש לדקדק הול"ל קיים ליכי ע"ד רבים א"כ לא יוכל לשאול על ההקם דהא רבינו לא הביא רק תירוץ הראשון בתוספות לחלק בין בעל וחכם. אבל גבי חכם רב הונא ג"כ ס"ל כאמימר דע"ד רבים אין לו הפרה וצ"ע :

או שמא ישאל על ההקם ואח"כ יפר לה. והתוספות לא ניחא להו בתירוץ זה דאזלי בשיטתם בכתובות פרק המדיר (כתובות דף ע"א) שכתבו שם דאין נשאלין על ההקם אלא ביום שמעו שאמר לה קיים ליכי. אבל אם עבר יום שמעו אין יכול לשאול. וא"כ אכתי קשה להו ידירנה בפני בעלה ויקיים לה הבעל ובאותו יום נשגיח עליו שלא ישאל על הקמתו. א"נ דהתוספות בשמעתין ס"ל דצריך לפרוט הסיבה על מה נדר א"כ לא יתיר לו החכם. ורבינו כתב תירוץ למאן דס"ל דא"צ לפרט אלא הלשון שנדר ולא הסיבה כמ"ש תוס' בערכין :