קרבן נתנאל על גיטין סב

בטלה היא אינה מתנה דבריו קיימין. וחזרה לנותן שהרי זה מודה שהיתה בטלה מעיקרא ומעולם לא כוון לזכות בה והודאת ב"ד כמאה עדים דמי. והראב"ד כתב דווקא שאינו חב לאחרים. אבל אם חב לאחרים. כגון שיש לו ב"ח לגבות ממתנה אינו נאמן. ורבינו שלא חילק בזה. כמו בשטר אמנה בפ"ב דכתובות סי' י' משמע שס"ל שהוא נאמן אפי' יש לו ב"ח. וטעמא דמלתא כיון שלא היה בחזקתו עד עתה. משא"כ בשטר אמנה שיש לפנינו שטר מקוים תחת ידו ומסתמא דידיה הוא. וזהו כוונת הטור ח"מ סי' רמ"ה שכתב ורש"י פירש שהוא נאמן אפילו יש לו ב"ח וכן דעת א"א ז"ל. וע"ש בב"ח :

וגירסא דהכא עיקר היא. ולא ניחא לפרש כפי' ר"י דגירסא דכריתות עיקר ודייק דבטל מעיקרא משמע דקתני בטלה היא לא אמר כלום דאי ליבטיל משמע להבא א"כ היו דבריו קיימים. פירוש דס"ל לתוספות דסוגיין דהכא קאי למסקנא דהתם דבריו קיימים וכל הקודם זכה. א"כ ע"כ לא אמר כלום לגמרי אפילו הפקר לא הוי א"כ מוכח דלשעבר משמע. יען רבינו ס"ל לדינא כפירש"י דבמקרקעי לא אמר ר"ל כל הקודם בהן זכה כמ"ש רבינו בסמוך מלתא בטעמא. ורב ששת ע"כ במקרקעי איירי מדקאמר מקבל מתנה ולא אמר הנותן מתנה ואמר הלה אי איפשי כדפרש"י בכריתות. וא"כ ליכא לפרושי סוגיא דהכא כגירסא דכריתות דאיכא למימר דבמקרקעי בטלה היא ליבטיל משמע ומש"ה לא אמר כלום דזה לא הפקיר את השדה אלא אינו חפץ שתהא המתנה קיימת וכיון דלהבא הוא לא אמר כלום וא"כ מאי פריך. וע"ק דאדרבה באי אפשי דקאמר רב ששת דבריו קיימים והוי הפקר ע"כ צ"ל דלשעבר משמע וה"ק כשקבלתיה לאו לשם מתנה קבלתיה והנותן נתן מרשותו לידי ואני לא קבלתיה לשם מתנה נמצא השדה עומדת בלא בעלים וכיון שאין ברשות הנותן והמקבל מש"ה כל המחזיק זכה בה. כך צריכין לפרש לפרש"י במה דמשני שם בכריתות לא דבריו קיימים וכל המחזיק זכה בה אף שבמקרקעי איירי ואם כן עדיפא מיניה ה"ל למפרך מאי (אי) אפשי בה :

ורש"י גרס התם כגירסא דהכא. ז"ל הב"ח בח"מ סי' רמ"ה ס"ק י"ג הבין הרא"ש מדברי רש"י שכך הוא הדין אף למסקנא לחלק בין מטלטלין למקרקעי ואחריו נמשך הטור. ולי נראה כיון דבשדה שלו ידי מסולקת הימנו הוי לשון הפקר והשתא למסקנא דפרק השולח לישנא דמהני ביה קאמר גבי אי אפשי בשדה שאינו שלו נמי אמאי לא אמר כלום הלא יש לפרשו לשון הפקר אף בשדה ואע"ג דיש לפתרו ג"כ בענין אחר כלומר איני חפץ שתהא המתנה קיימת והוא יותר קרוב בלשון מ"מ נימא דלישנא דמהני ביה קאמר. וע"ש באריכות. ואני אומר מה מאוד צדקו דברי רבינו והטור דגבי בטלה היא אמר אביי שתי לשונות משמע. משמע דבטל משמע דליבטיל מש"ה גבי גט לישנא דמהני ביה קאמר וכמו כן גבי מתנה. משא"כ אי אפשי דלהבא משמע בשדה שאינו שלו לא הוי הפקר דהא לא אתא לידו אלא שטר מתנה א"כ מפקיר שטר מתנה וזה לא אמר כלום. ותדע דהכי הוא. דהא פרש"י בשמעתין לא אמר כלום וזכה בה על כרחו ואם יש לו ב"ח גובה הימנו. ולפי' הב"ח צ"ל דפירש"י כך לפי ס"ד המקשן. אבל לבתר דמשני לישנא דמהני קאמר א"כ הא דאמר רב ששת לא אמר כלום היינו דלא מהדר למרא אבל הפקר הוי ה"ל לרש"י לפרש כן בהתרצן ולא ה"ל לסתומי. וע"ק גבי ידי מסולקת הימנו כמו כן יש לפרש הא דקתני לא אמר כלום דהפקר מיהת הוי דלישנא דמהני ביה קאמר אע"ג דאיכא למימר דמדין ודברים קאמר ולא משדה. א"כ מאי פריך בהכותב וכי כתב לה מאי הוי והתניא דין ודברים כו' לא אמר כלום אימא דהפקר מיהת הוי ומשום הכי תני במתני' הרי זה אינו אוכל פירות בחייה שהפקיר את הפירות : @44ודע