קרבן נתנאל על גיטין נב

ובלבד כרקום של אותה מלכות. ובטא"ה סי' קמ"א סובר דחלוקה זאת קאי אעיר שהקיפוה עובדי כוכבים וכרכום של מלכות אחרת נותנין עליהם חומרי מתים. ופי' ב"י בזה דבכרכום של אותה מלכות כל זמן שלא נכבשה יושביה בחזקת קיימים דאין לחוש שמא עשו תחבולות כדי להשחית את העיר ויושביה כגון להפיל החומות עליהם פתאום וכיוצא בענינים אלו לפי שהם חסים על העיר שהיא שלהם. אבל כשהכרכום של מלכות אחרת הרי הם כליסטים שאינם באים אלא לבוז בז ולהחריב העיר וחומותיה דכיון שאינה שלהם אינם חסים על חומותיה ויושביה מש"ה נותנין עליהם חומרי מתים אע"פ שלא נכבשה ע"כ. האמת אתו שכפי גירסת ירושלמי שלפנינו קאי ארישא. אבל הרשב"א העמיד חלוקה זו על הסיפא דלא כב"י כמו בפ"ב דכתובות שהן הן שם דברי ר' יהודה נשיאה וקאי על עיר שכבשה כרכום וכמו שפירש ר"ח ור"ת בכתובות דף כ"ז ד"ה כאן בכרכום מפרש כאן נמי דבכרכום של מלכות אחרת בחזקת שהוא קיים שאימת מלכות שבאו בגבולה עליהם ואין להם פנאי להרוג והיינו כשפשט ועבר במלכות אחרת ואם היה שוקט ובוטח ואינו נחפז לברוח הוי כאותה מלכות. ואף שפי' הזה קצת דוחק טוב לנו משנחלק דברי ר' יהודה נשיאה שאומר בחד לשון בגיטין ובכתובות ונאמר בהן שני פירושים. וכן הטור בסי' ז' בטא"ה דרך שם ע"פ פי' ר"ת. ובסי' קמ"א פירש אותן הדברים על כוונה אחרת. ואם נאמר שהרי"ף והרמב"ם פי' בו ג"כ כפי' הרשב"א ניחא שלא הזכירו הירושלמי הזה ע"פ מ"ש רבינו בפ"ב דכתובות סי' ל'. אבל לפי' הטור וב"י ודאי קשה וברי"ו נתיב כ"ד חלק ג' כתב ודוקא של אותה מלכות אבל כרכום של מלכות אחרת דינה כליסטים אם כבשוהו בחזקת מתים הם ע"כ ודבריו תמוהים מאד וכי מצווים הם על לא תחיה כל נשמה שנעמידהו בחזקת מתים אפילו לקולא יותר משטפו נהר או מפולת או גררתו חיה. ועיין בשאלות ותשובות ר' חיים שבתי דף ס"ב :

ובלבד שיהא ישראל מעיד שיוצא ליהרג. כלומר הא דפסקינן בבית דין של עובדי כוכבים כיון דגמר דינא לקטלא קטלי ליה על זה צריך ישראל להעיד שיצא ליהרג. אע"ג דעובד כוכבים מסיח לפי תומו נאמן מלתא דשייכי ביה עבדי לאחזוקי שקרייהו אפילו מי שאינו מערכאות שלהן :