קרבן נתנאל על גיטין נא

והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים. וכל זקן במשמע כסתמא דמתני' ורבא דמחלק ואומר כשמגיע לגבורות לא. אותביה אביי. אע"ג דאמרי' אב"א כיון דאיפליג איפליג שינויא הוא ולא סמכינן עלה. וכ"כ הרמב"ם והרי"ף. אבל הרמ"ה מחלק דווקא עד פ' או זקן יותר ממאה כיון דאיפליג איפליג אבל משמונים עד ק' דינו כגוסס. ורש"י פי' דמתשעים ולמעלה חשבינן ליה לאיפליג ונראה דטעמיה דהרמ"ה כדי ליישב קושיית תוספות מהך עובדא דסבתא דלדבריו איכא לאוקמיה הסבתא וגם הברתה הגיעו לגבורות. אבל לפירש"י כיון דברתה הגיעה לגבורות הסבתא עכ"פ זקנה מברתה י"ג שנים והיתה יותר מצ' ולפירש"י נימא כיון דאיפליגא איפליגא:

אבל גוסס דרוב גוססין למיתה לא. ובראב"ן דף קל"ו שכתב בלשון המשנה חולה וזקן אפילו הגיע לגבורות או גוסס. והוא פלאי דהא להדיא מסקינן דחולה גוסס לא. ודוחק לומר דס"ל כיון דאיתותב רבא מהגיע לגבורות ה"ה גוסס וי"ל שכפי גירסא לפנינו וגוסס שרוב גוססין למיתה. משמע שיש עוד גוסס שאין רוב למיתה. וכן ראיתי קרוב לזה בשם ר' יואל בשלטי גבורים. ואם גוסס נותן גט כשהוא מיושב בדעתו עיין מ"ש רבינו בפרק עשרה יוחסין סי' י"ו באריכות :