קרבן נתנאל על גיטין לח

ומיירי בכתובת קעקע דאינו יכול להזדייף. לכאורה אינו מקפיד כי אם אכתיבת הגט. אבל חתימת העדים לא בעינן כתובת קעקע. כי מה לחוש דכתב הגט אין יכול לזייף עוד דכדת משה וישראל הוי במקום הכל שריר וקיים. אבל ברמב"ם וטור מצריכין חתימת עדים כמו כן בכתובת קעקע וכתב הב"ח הטעם דאם הגט חקוק לחוד. יש לחוש שמא מעיקרא היה הגט ג"כ נכתב סתם והוא זייף. ובספר ב"ש סי' קכ"ד ס"ק ט"ז השיב עליו כיון דהשתא שבא לפנינו ליכא חשש זיוף מנ"ל לחוש בזה. ודומה לזה מ"ש בח"מ סי' מ"ה סעיף י' בשטר המסיים בחצי שיטה ועדים חתומים זה אחר זה באותו שיטה דקי"ל דכשר ולא חיישינן לזיוף ואין הנדון דומה לראיה דהתם ה"ט דאם לא היה כתוב כן קודם חתימת העדים לא היו חותמין כמ"ש הש"ך שם. משא"כ הכא קי"ל להלכה כחכמים דמכשירין לתת גט הנכתב ונחתם ע"ד שיכול להזדייף ע"י ע"מ. והעדים רשאים לחתום גט שיכול להזדייף אם הבעל נותן לה בעדי מסירה. בזה ודאי יש לחוש שמא הגט ג"כ נכתב והוא זייף וחקק ולפי שיטת הב"ח צ"ל הא דמכשירין הגט כששניהם על המחק כמ"ש רבינו לקמן סי' כ"ג היינו לגרש עכשיו בע"מ. אבל אם הגט בא לפנינו שניהם על המחק לא מכשירין ליה להנשא ע"י גט זה בלא עדי מסירה כי יש לחוש שמא היה עדים על המחק וגט על הנייר ותנאי היה בו וזייפתו ומחקתו. ועוד שם נתן טעם דהעדים צריכין ג"כ בכתובת קעקע דגזרינן חתימה אטו כתיבה. והקשה ב"ש על טעמיה דנפשיה א"כ העדים על המחק והגט על הנייר יפסול מטעם זה בלא הטעם שמא ימחק הגט. וכגון זה אין צריך לפנים דהכא ליכא למגזר כתיבה אטו חתימה כלו' אם נכשרינן חתימת עדים על המחק יכתבו הגט ג"כ על המחק מה בכך הא שניהם על המחק כשר :

דאינו יכול להזדייף. ואפי' לחכמים דמכשירין בכתב על הדיפתרא ועל נייר מחוק. ה"מ בדאיכא קמן עדי מסירה. אבל כי ליתנהו קמן אין מקיימין מן העדים שבו :

עיין בס' תפארת שמואל מה שנתקשה בהג"ה זו מאד. והיה לו זה שסבר שהכל הגה"ה אחת היא ולא כן עמדי. אלא מ"ש והרמב"ם כתב שהיא ספק מגורשת. היא הג"ה בפני עצמה. וקאי אהא דפסק רבינו ת"ש הגודרות אין להם חזקה ופשוט הוא דמשום דאין להם חזקה מפקיע להו מיד השני ויהבי לראשון וא"כ עדיין הגט תחת יד הבעל ואינה מגורשת כלל. וע"ז הגיה והרמב"ם כתב שהיא ספק מגורשת דלענין גט אשה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ובזה מיושב הכל :

והלכתא בכפות. וישן נמי בעינן כדמסיק רבינו לקמן בפ' הזורק גט סי' ה' ע"ש באריכות :

כתב לה גט ונתנו בחצרו וכתב לה שטר מתנה עליו כו'. איצטריך תו הך דינא גבי חצר דלא גזרינן משום חצרה הבאה לאחר מכאן. ואי אשמעינן גבי עבד ה"א דוקא עבד כפות וישן דהוא מלתא דלא שכיח מש"ה לא גזרי רבנן ואי אשמועינן גבי חצר ה"א עבד נגזור כפות אטו אינו כפות :