קרבן נתנאל על גיטין לד

צריכין למקרייה. אע"ג דס"ל לשמואל דכל שאמר הבעל שהוא גט מהימן. שאני הכא דכיון דאינהו עדי מסירה ועבדי ליה לכריתות אין להם לסמוך בעדותן על אדם ע"כ לשון הר"ן. משמע הא שמואל איירי בלא עדי מסירה אלא בעדי חתימה לחוד וא"כ צ"ל דשמואל ס"ל עדי חתימה כרתי וקשה טובא דהא שמואל גופא בפרק המגרש פסק כר"א בגיטין. ומצאתי דברי ר"ן מבוארים במקום אחר בפרק המגרש בפלפול הרי"ף אי לר"א מהני עדי חתימה. וז"ל אבל מה שנראה לי בזה דר"א ס"ל דע"מ בלחוד כרתי כו' ומיהו מה דמודה ר"א דעדי חתימה כרתי היינו משום דס"ל דבמסירה כורתת כל שיש בשעתה עדים בדבר בין שהם מעידים על המסירה עצמה או על גוף הדבר ומעתה מה שמודה ר"א דגט החתום בעדים כורת אע"פ שלא נתן בעדי מסירה לאו משום דס"ל ע"ח כרתי אלא שהמסירה כורתת מכיון שיש עדים בעיקר הדבר דה"ל עדי חתימה כעדי מסירה שהרי הגט יוצא מתחת ידה בעדים הללו ובידוע שהבעל מסרו לה ונמצאו כאילו הן עצמן מעידים על המסירה ע"כ. ומ"ש תוספות ד"ה טעמא וי"ל כיון כו' בדבר מועט מהימניה לבעל כוונת תוספות כמ"ש הר"ן ולא ע"פ דוחק שכתב מהרש"א :

ואם לא קראוהו כלל ונאבד צריכה גט אחר. ורבינו אינו מברר בדבריו אם תצא כדמשמע מתירוץ שני או אם לא תצא כדברי תי' ראשון כ"כ ב"י. אלא נראה מדלא כתב בהדיא שאם נשאת תצא משמע דצריכה גט היינו כל זמן שלא נשאת וכ"כ הטור סימן קל"ה: