קרבן נתנאל על גיטין לג
Korban Netanel on Gittin 33 · קרבן נתנאל על גיטין · free full Hebrew text
Open in the reader →אמר שמואל נתן לה נייר חלק. והרי"ף והרמב"ם השמיטו להא דשמואל. עי' ב"י סי' קל"ה שתירץ בדוחק ובני הרב מהו' טיאה נרו בבחרותו תי' דהרי"ף והרמב"ם ס"ל כפי' הערוך בשם ר"ח בערך נר וז"ל ועוד פי' מעבירין עליו מי רימונים ואם כתוב עליו במי מילין מראה בו כתב במיא דנרא ואי פליט כגון דיו אמרינן כתב הוה ביה. וכי פליט מאי הוי מנלן דגט הוה ביה דלמא ענינא אחרינא הוה ביה והוא הוא דפליט ופרקינן שמואל נמי חיישינן קאמר ע"כ. וא"כ במאי איירי שמואל אי לא קרי בתחלה ע"כ צ"ל דפליג אאמימר ואנן קי"ל דהלכתא כאמימר ואת"ל דלא פליג אאמימר ע"כ צריך לאוקמיה להא דשמואל בדקרי בתחלה ועייניה לבי ידיה ואשמועינן דלא חיישינן לשמא חלפיה בזה ג"כ לא צריכנא למימרא דשמואל דכבר הביא הרי"ף הך דינא דברייתא נטלתו וזרקתו לים או לדבר האבד ומפרש לה בדאקרוה ועייליה לבי ידיה דלא חיישינן לשמא חלפיה ואם תקשי לך דצריך למימרא דשמואל אפילו בדקראוהו דלא תימא השתא הוא דפליט י"ל דלפי' הערוך ע"כ צ"ל דאיירי בדלא היה שהות מעת הקריאה עד שעת נתינת הגט לבלוע. דאלת"ה אמאי מגורשת הא הוי ס"ס אימא ענינא אחרינא הוי ואת"ל גט הוי אימא נבלעו בשעת נתינה. אבל רבינו גרסתו היה כגי' כל הספרים וכי פליט מאי הוי השתא הוא דפליט משמע השתא נפלטין אותיות הגט להדיא א"כ וודאי מצריכינן להא דשמואל ופרשינן ליה בדלא קריה מתחלה אך אחר הנתינה בדקינן ליה במיא דנרא וקרינן להגט. ומ"מ אינו אלא ספק גט דשמא השתא הוא דפליט. ובזה ניחא שהאריך רבינו להא שקלי וטריא בהך מימרא דשמואל דמכח הגי' השתא הוא דפליט הוכיח רבינו דלא כפי' הערוך :
וכי פליט מאי הוי השתא הוא דפליט. מקשין העולם לפי מ"ש תוס' ד"ה טעמא כו' אי נמי דעייליה לבי ידיה ואפקיה דלא חיישינן דלמא חלפיה. וא"כ אמאי לא פריך תיכף אמימרא דשמואל אמאי וודאי מגורשת אימא דהיה נבלע בשעת נתינה והשתא הוא דפליט. וודאי לתי' קמא לק"מ דה"א דבעל מהימן בדבר מועט גם לדבר זה כיון דאמר הרי זה גיטך דאותיות היו פולטות בשעת נתינה. אבל לבתר דמשני דאמר שמואל בדקינן ליה במיא דנרא ולא מהימנין לבעל פריך שפיר מאי הוי השתא הוא דפליט אבל לתי' שני קשה. ונראה ליישב דלא מצי למפרך אגופא מימרא דשמואל דאיכא לאוקמיה דאיירי דקריוה בי תרי סמוך לנתינה ולא היה שעה לבלוע עד לאחר נתינת הגט. אבל השתא דמוקמינן לשמואל דבדקינן ואי איירי בדקריוה וליכא שהות הך בדיקה ל"ל וכ"ת דצריך בדיקה שמא חלפיה הא בברייתא נטלתו וזרקתו לים מוכח דלא חיישינן לשמא חלפיה. וכ"ת שאני התם דהגט אינו לפנינו אבל כי איתא גט לקמן בדקינן ליה א"כ אכתי תקשי לך טעמא דאיכא כתב ה"ל לאשמועינן בברייתא בדליכא כתב ונטלתו וזרקתו לים אצ"ל דאיירי דאיכא שהות לבלוע ומש"ה צריך בדיקה וע"ז פריך שפיר וכי פליט מאי הוי השתא הוא דפליט :
שמואל נמי חיישינן קאמר. והשתא לא צריכי לאוקמיה דבדקינן דכי לא בדקינן נמי איכא למיחש. תוס'. אבל הרשב"א בחידושיו כתב מדלא קאמר אלא משמע דאשנויא קמא סמכינן ולומר כיון דליכא כתב אפילו מיחוש לא חיישינן עד דבדקינן ליה ופליט ע"כ. ורבינו לא הכריע ביניהם. ומיהו וודאי אי בדקיניה ולא פליט בין למר ובין למר לאו כלום הוא. ובסי' קל"ה הקשה הב"ח וז"ל אך קשה דאפילו אי בדקיניה ולא פליט ניחוש שמא בשעת נתינה היו נפלטות [דהא קודם נתינה היו נפלטות] וקראוהו ושמא לא נבלעו אלא לאחר הנתינה ואמאי קאמר אין [כאן] חשש גירושין עכ"ל. ולא אוכל לירד לסוף דעתו דאם קראוהו מעיקרא צ"ל כמ"ש תוס' דעייליה גיטא לבי ידיה ואפקיה והבדיקה הוא שמא חלפיה אי פליט פליט ואי לא פליט לאו כלום דוודאי חלפיה דאי נכתב במי מילין הוי פליט אפילו לאחר כמה ימים ושנים וק"ל : @44ה"ג