קרבן נתנאל על גיטין כה

ורב אלפס לא הביא אלא תניא כוותיה דשמואל. ויש לדקדק לפ"ז מאי פריך מפני מה תקנו זמן בגיטין הא איכא למימר מש"ה תקון זמן בגיטין כדי לידע מזמן הכתיבה שלשה חדשים של הבחנה. וי"ל דפריך מפני מה תקנו זמן בגיטין אליבא אותה ברייתא דתניא כוותיה דרב דמונין לגט משעת נתינה :

דאינון אמוראי בתראי. וי"ל דרב אלפס גורס רב פפי ורב אשי עבדי (כרב) [כשמואל] וכ"ה הנוסחא שלפנינו וכמו כן אינון אמוראי בתראי נינהו :

ובכל אשכנז וצרפת נהגו משעת נתינה כרב. ועיי' מ"ש רבינו בפ' המגרש סי' י"ד דמשמע דפסק כך לדינא :

אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה. ודוקא עיקר כתובה אבל תוספת לא דהקול יוצא שנכתבה כתובה והכל יודעים שכתובתה מאתים אם בתולה היא והאלמנה מנה אבל לגבי תוספת עדי חתימה הוא דמפקי לקלא דיש כתובתה מרובה ויש כתובתה מועטת. ותדע דהא בכתובות בריש פ' אע"פ לא מני לה בהדי אינך דתוספת כתובה ככתובה. רשב"א. ותמהני שלא חילק רבינו בין כתובה לכתובה. הלא הוא גופיה כתב שם בסי' א' ולהכי פרט הדינין ולא אמר בסתם תנאי כתובה ככתובה דמי עכ"ל. וא"כ אם נאמר דהתוס' כתובה ככתובה דמי להך מילתא ה"ל למחשב בהדי אינך וצ"ע :

ואין לסמוך על זה. ונראה שהרמב"ם מפרש דר"א בר צדוק לא קאי אגט אלא אשטרות וכפירש"י משום דבשטרות בקלא תליא מילתא כיון דמזומנים לחתום אית ליה קלא כאילו חתמו אבל גבי גט דאיכא למיחש משום בת אחותו חיישינן שמא יחפה על זנות דאותו יום גם לפירות איכא למיחש דהא אית ליה לבעל פירות עד שעת נתינה וא"כ אע"ג דאית ליה קלא מ"מ לית להו ללקוחות לאימנועי מלקנות עד שידעו שנתן לה הגט :