קרבן נתנאל על גיטין קעד

בשתי כתי עדים. אבל בכת אחת זה אומר קרוב לו וזה אומר קרוב לה תרוייהו בא"א קמסהדי ואין דבריו של אחד במקום שנים ואפילו ספיקא דרבנן לא הוי כדמשני אביי בפרק ב' דכתובות דף כ"ג. ועיין בתוספות יבמות דף ל"א ד"ה שתי כתי עדים :

היכי דמי מחצה על מחצה אמר רב שמן בר אבא. צ"ל דכל זה מדברי רב שמן הוא. דאי הגמרא בעי מאי בעי ה"ד מחצה על מחצה לוקי בשני כתי עדים אחת אומרת מאה אמה שלו. ואחת אומרת מאה אמה שלה כמו לרב בד' אמות וכ"כ תוס' בר"פ אלו מציאות ד"ה וכמה אמר רב יצחק :

דשפיר אית ליה דאם זרק לה גט לתוך ד' אמותיה שהיא מגורשת. וקשה לאיזה ענין כתב רבינו הך. דהא אסיק בפ"ק דב"מ סימן כ"ח דברה"ר ד' אמות אינו קונה וי"ל דנ"מ לענין צדי רה"ר או סימטא והא דקתני במתני' עומדת ברה"ר לאו דוקא. א"נ דהכא יכול לשומרה עיין תוס' ד"ה ר' יוחנן ועיין בפ"ד אחין סימן ו' מ"ש שם :

וגם מחצה על מחצה אינו מתפרש יפה אליבא דרב. ובהך טעמא לחוד לא סגי דמ"מ ה"ל לר"י לפרש המתני' קרוב לו ד' אמות ובעינן ג"כ הוא יכול לשמור ולא היא ומחצה ע"מ איירי כששניהם יכולים לשומרו (א"נ כל המתני' בשניהם יכולים לשמור ובד"א וכמ"ש תוס' ד"ה ר"י ע"ש) :

כדי שישוח ויטלנו זהו קרוב לו. ואפילו אי איהי אזלא לד' אמות שלו עד שתהא היא ג"כ תשוח ותטלנו אינה מגורשת כמ"ש רבינו לעיל אליבא דרב :

אלא קרוב לה כדי שתשוח ותטלנו לפי שלפעמים שהאיש יקרב לתוך ד' אמות. ותימה דהא אכתי יבא לידי קלקול שלפעמים יקרב האיש לתוך ד' אמות עד שיהיה הוא ג"כ כדי שישוח ויטול כמותה ומה מהני תקנה זו. וחזרתי על כל הצדדים ואין לי אלא להגיה דברי רבינו ולתלות בטעות המדפיס שהיה כתוב א' ר"ת אפי'. והמדפיס סבר דהוא ר"ת אלא. וכוונתו לפרש על מה שהחמיר שמואל כדי שתשוח ותטלנו. ועל מה שצוה לרב יהודה תלמידו להחמיר יותר. וע"ז מפרש דיש ב' חששות. א' לפי שלפעמים שהאיש יקרב לתוך ד"א. והשני שגם אם הם חוץ לד"א אלא שהיא יכולה לשומרה כו' וע"ז מסיים ואזיל הלכך ראוי להחמיר בכל אלו עד שתשוח ותטלנו מחשש השני. ואתה תחמיר יותר עד שיבא הגט לידה מטעם חשש הראשון. אלא קלקול השני היה ביד שמואל למחות בתיקון תשוח ותטלנו. יען לבטל ענין הזריקה לגמרי לא איישר חילו. זולת צוה כן לתלמידו שראוי להחמיר עד דמטי' גיטא לידה ועי' חידושי רשב"א :

וגם תניא כוותיה. ומיהו לרב איכא למימר דלא פליג אדר' יוחנן אלא דניחא ליה לפרש המשנה קרוב לו על ד' אמות מלפרש קרוב לו כגון שהוא יכול לשומרו. אבל על שמואל קשה הך ברייתא :

ואם אמר זרוק לי חובי בתורת גיטין הלכה כר"י. וה"ה לענין קידושין הלכה כר"י דלא החמיר שמואל אלא לענין גיטין וכ"פ הרמב"ם והטור. וזה שפרט רבינו דלענין ממון הלכה כר"י אינו אלא לאשמועי' אפילו אמר זרוק לי חובי בתורת גיטין מ"מ לא אמרינן דבעינן בה כדי שתשוח דלא אמרי' בחומרות גיטין אלא בתורת גיטין ומוקמי אדיניה :

לא מקרי נתינה. כיון דבשעת נתינה היה יכול להביאו אצלו ומה שקופצת אח"כ זה אינו עושה הבעל אלא היא. והוי כמו טלי גיטך מע"ג קרקע ואינו גט :

ור"י אומר דמיקרי שפיר נתינה. ובתוס' שלפנינו בשם ר"י דלא מקרי נתינה וצ"ל שהוא ר"י אחר או ר' יונה או ר' יהודה. והב"ח סי' קל"ח ס"ק ג' רוצה להשוות דברי ר"י. באמרו כי מ"ש תוס' ד"ה אם יכול בסוף דבריהם נראה דכשר שהמה דברי ר"י שחזר בו ממה שהיה נראה לו בתחלה ע"ש באריכות. ודברי תימה הם. דהא רבינו השיג אדברי ר"י. ובכה"ג שאם ראש הגט ביד הבעל וקפצה ידה בעוד ראש הגט ביד הבעל סובר רבי' דכשר כמ"ש רבינו בפ' זה סי' ד'. כי לא דמי לגט בידה ומשיחה בידו כאוכלא לדנא כמ"ש הב"ח בס"ק הנ"ל בעצמו. גם בספר ב"ש סי' הנזכר סק"ה רוצה לפתור דברי ר"י כמ"ש הב"ח :