קרבן נתנאל על גיטין קעג
Korban Netanel on Gittin 173 · קרבן נתנאל על גיטין · free full Hebrew text
Open in the reader →וקרבה (ר"ל ידו) אליה ונטלתו לא הוי גיטא. אבל אם אוחזו בראש האחד והושיטו לה ולקחתו בראש השני ה"ז גט כ"כ הטור דר"ח מודה בזה. דהא סייע לה בנטילתה שאוחזו בנחת הראש האחד כדי שתקח אותו בראש השני משא"כ אם ידו פתוחה והיא לקחתו ממנו אינה מסייעה בנטילה ור"ח בעי דקעביד תרתי ב"ח. ובספר ב"ש שם ס"ק ב' מגיה תיבת פתוחה וצ"ל סגורה דבידו פתוחה וקירב אליה כיון דלא צריכה לסייע בנטילתו הוי גט :
דב"מ דף ט'. אע"ג דהתם בבהמה איירי דניעור הוי כמו ישן. י"ל דה"ק כמו דקאמר תלמודא התם והלכתא בכפות ואפילו בניעור ה"ה הך דקמן ודלעיל פ"ב הא דקאמר והלכתא בכפות בניעור :
כלומר בכפות מודים דלא חשיב חצר מהלכת. ובעינן נמי כפות ידיו כי היכי דלהוי חצר משתמרת לדעתה וה"ה נמי ישן לחודיה אבל לדעת ריצב"א צריך להיות בישן עכ"פ כפות ברגליו :
הל"ל משום דהוי חצר מהלכת. והוי אשמועינן רבותא בישן דלא הוי חצר מהלכת כמו עומד ויושב. משא"כ השתא ניעור לא הוי גט משום דהוי חצר שאינו משתמרת לדעתה. אבל ישן הוי חצר משתמרת בזה לא אשמועינן מידי דפשיטא הוא דישן הוי משתמר לדעתה : @44ה"ג
כי ההיא דקלתה. דמסתמא משתמרת על ידה :
מהאי טעמא נמי ניחא דלא תקשי לך. דבריו סתומים מאד מאי שייכות תירוץ זה לדבריו שחולק על הריצב"א הלא לשיטת הריצב"א כמו כן נופל יישוב זה כמו לעצמו. וע"כ נ"ל להגיה וכצ"ל להאי טעמא נמי ניחא דלא תקשי ור"ל דלא תימא ע"כ מוכח כאידך פירושא דבישן לא בעינן כפות דאי כפירש"י תקשי לך כמו דבעינן כפות בישן כי היכי דלא להוי חצר מהלכת אילו היה ניעור א"כ כפות וישן נמי לא תהוי מגורשת דאילו היה ניעור היה חצר המשתמרת שלא לדעתה. להכי קאמר להאי טעמא ר"ל אף לפירש"י נמי ניחא דלא תיקשי :
דכשהיא ישנה אין ידה משתמרת לדעתה. אע"ג דכשהיא ישנה באמת אינה מתגרשת. י"ל דה"ק דלענין חצר המשתמרת לא תוכל לומר דגזירת הכתוב דבעינן דומיא דידה מה ידה שלא נשתנית מעולם בין ער בין ישן תמיד משתמרת לדעתה דהא כשהיא ישנה אין ידה משתמרת. אלא הא דבעינן משתמרת לדעתה מילתא דתליא בסברא הוא וכיון דמסברא עבד ישן הוי חצר משתמרת לדעתה אף כשהוא ניעור אינו משתמר לדעתה כמו ידה לפעמים משתמרת ולפעמים אינה משתמרת כשהיא ישנה. והרב ר' שמואל קודנאוויר נתקשה בזה והדברים פשוטים :
מ"מ מדאפקיה בלשון יד בעינן דומיא דיד. והא דקאמר לא גרע משליחות דוקא לענין שלא בפניו אמרינן דלא גרע משליחות לקנות במידי דזכות הוא לו. כ"כ תוס' לעיל (גיטין דף כ"א) ד"ה אטו. ובספר אסיפת זקנים הניח דברי רבינו בקושיא שכתב שם בפ"ק סי' ל"א אבל במתנה מסכמת דעת המקבל בכל מקום שיתנהו הנותן שיזכה לו המקום ושמירת הנותן חשובה לו כשמירתו הלכך קני אפי' אינו עומד שם ע"כ וא"כ אף כשנתן ע"י עבד כשהוא נעור שאינו משתמר לדעתה מכל מקום שמירת הנותן חשובה לה כשמירתה. יש לומר כשניער לית בה אפילו שמירת הנותן דעבד יש לו דעת לעצמו :
זרוק לי חובי וזרק לו. פירש"י ואבד וכ"פ ברמזים ולפ"ז הגירסא קרוב למלוה זכה הלוה קרוב ללוה הלוה חייב ומרדכי פירש בשם הר"י שהמלוה בעין והכי פירושא קרוב למלוה והלוה אמר לו החזר לי ואפרע לך לזמן כי זמני לא הגיע עדיין והמלוה אמר מאחר שזרקתו לי זכיתי בו ע"כ. ולפי' זה הגירסא קרוב למלוה זכה המלוה קרוב ללוה המלוה חייב. ולהנחה זו דברי המהרש"א בד"ה מחצה על מחצה צ"ע כי איככה נוכל לומר דרבה ורב יוסף ור"י יהיו מחולקים בגירסת המשנה ע"ש :
אפילו נכנסה האשה בארבע אמות שלו. והוצרך רבינו לזה שלא תקשי לך למה תנא קרוב לו אינה מגורשת איפוק ליה דלא הוי קרוב לה ומש"ה אינה מגורשת וכ"כ הרשב"א :