קרבן נתנאל על גיטין קלו

אמר אביי אם מתי משמע שתי לשונות. דבגמרא מקשה מדקתני ברישא זה גיטך אם מתי לא אמר כלום אלמא אם מתי כלאחר מיתה דמי והדר תני מהיום אם מתי הרי זה גט אלמא לאו כלאחר מיתה דמי דהא במהיום ולאחר מיתה תני סיפא גט ואינו גט. ע"ז משני אביי. וקשה דהא מסיפא גופא הוה יכול לדקדק כן דמדקתני מהיום אם מתי הוי גט משמע הא אם מתי לחוד לאחר מיתה משמע וכן דרך הש"ס כמ"ש תוס' בפ' כירה (שבת דף מ"ו) ד"ה כבתה אין לא כבתה לא דאע"ג דהוי מצי לאתויי רישא דקתני בהדיא חוץ מן הנר הדולק בשבת מייתי סיפא ודייק מינה ע"כ וע"ש בחידושי מהר"ם מלובלין. בשלמא לפי מ"ש הרמב"ם מעכשיו א"צ לכפול התנאי לק"מ דה"א הא דתני מהיום אם מתי כדי שלא תצטרך כפילות התנאי מש"ה פריך מרישא אבל לפי מה שמסיק רבינו לקמן בפרק זה סי' ט' דאפילו במעכשיו צריך כפילות וע"כ צ"ל דמתני' איירי בשכפל התנאי או משום שקובע זמן א"צ כפילות כמ"ש בא"ה סימן קמ"ו סעיף א' וצ"ע:

ולית הלכתא כרב הונא דהא אסיקנא רבה ורבא לא ס"ל הא דרב הונא. פי' בין בסתמא בין אם אמר אם מתי אם עמד אינו חוזר ואפילו הלך בשוק בלא משענת אם לא כשהבריא לגמרי כשאר בריאים ומש"ה ניחא הא דלא מייתי הרי"ף ורבינו הך שינויא דמר בריה דרב יוסף דמוקי מתני' כשניתק מחולי אל חולי ובהלך על משענתו. והביא המשנה כצורתה. משום דלרבה ורבא מוקמינן המשנה אפילו בהלך בלא משענתו מ"מ אינו יכול לחזור ואומדין אותו אם מחמת חולי ראשון מת. ולא ס"ל כפרש"י ור"ח דמפרשי דרבה ורבא מודים באם מתי דיכול לחזור דא"כ לדידהו נמי צריך לאוקמי המתני' בהלך על משענתו. או שמפרש רבינו דברי רש"י כמו כן וכמו שפירש הר"ן בשם הרמב"ן דברי רש"י. ועוד נראה לומר דרי"ף ורבינו ס"ל דרבה ורבא לא פליגי עליה דרב הונא אלא בסתמא אבל בתנאי אם מתי מודים דאם עמד חוזר וא"ת א"כ ה"ל לאתויי הך פירוקא דמר בריה דרב יוסף דהא לדידהו נמי קשה ממתני'. יש לומר דה"א באם מתי לחוד ודאי אם עמד חוזר ושאני מתני' דכיון דאמר אם מתי מחולי זה גרע כיון דשוב מת מאותו חולי אינו חוזר והוי גט וכמ"ש תוספות סברא זו. וכמו שהקשה מהרש"א. אלא דלרב הונא פריך שפיר דהא אמר גיטו כמתנתו ובמתנה אפילו אמר מחולי זה אם עמד חוזר דבהא לא שייך לומר שמא יאמרו יש מתנה לאחר מיתה א"כ אפילו בגט נמי סבירא ליה אפילו אמר אם מתי מחולי זה אם עמד חוזר אבל לרבה ורבא אית לן לתרץ המתני' שפיר דכיון דאמר אם מתי מחולי זה טפי יש לגזור שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה וכמ"ש תוספות סברא זו. אמנם אחר העיון א"א לתרץ דברי הרי"ף ורבינו ע"ד זה שהמה ע"כ סבירא להו דאפילו בתנאי אם מתי אם עמד אינו חוזר דלא כפירוש רש"י דהא מסיימים הלכך אם עמד אינו חוזר אם לא שהתנה אם לא ימות לא יהא גט כדאתקין שמואל. אבל מה שהקשו על שיטת רש"י דהוי ליה לש"ס למימר ולטעמיך מיושב שפיר ע"ד שפירשתי :

הלכך אם עמד אינו חוזר אם לא שהתנה. וקשה למה בתנאי אם מתי אינו חוזר אי משום שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה הא לר' יוסי דסבירא ליה דזמנו של שטר מוכיח הוי כמו מהיום אם מתי ובכי האי גוונא הוי גט. ומה שתירץ בזה בספר ב"ש סי' קמ"ה ס"ק ז' דשמא יאמרו מהיום ולאחר מיתה גט. אין נוח לי דא"כ אם אמר מהיום אם מתי לא יהיה גט גזירה משום מהיום ולאחר מיתה. אצ"ל דשאני מהיום אם מתי כיון שהתנה. משא"כ בלאחר מיתה כיון דלא אמר בלשון תנאי איכא למימר דחזרה הוי וכמו שפרש"י במתני' א"כ אם אמר אם מתי לחוד נמי לא גזרינן משום לאחר מיתה :

ש"מ שניתק מחולי אל חולי אחר מתנתו מתנה. אע"ג דעל פרוקא דרב הונא אמר שמעת מינה ש"מ שניתק וכו' מתנתו מתנה ולא קי"ל כרב הונא. בהא מילתא הלכתא כוותיה חדא דר"א משמיה דרב אמרה. ועוד הא רבא משני לה הכי מתני'. אע"ג דפליג רבא מטעם גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה. חבל דהך דניתק דמתנתו מתנה בהא לא פליג עליה :

מתוך החולי קאמר ואפילו מת מחמת דבר אחר. וז"ל הרשב"א ומתני' דקתני אומדין אותו אם מחמת חולי ראשון לא דייקא כפי' זה דה"ל למימר אם מתוך חולי הראשון מת כלומר שלא פסק חולי ראשון אע"פ שלא מת מחמת חולי ראשון כיון שמת מתוכו. ונראה דגמ' דילן משמע להו דאם לא אעמוד היינו אם יעכבנו חולי מלעמוד והרי לא עכבו אלא ארי ומש"ה פריך מ"ש רישא מ"ש סיפא והיינו דשלחו מתם אכלו ארי אין לנו שיהא גט באם לא יעמוד שהרי לא עכבו אלא ארי וסיפא משבשתא היא ולאו משום אונסא דלא שכיח אלא אפילו באונסא דשכיח משום תנאו ע"כ:

וה"ה שנפל עליו בית או נשכו נחש. אין כאן מקומו דלפרש"י נמי צ"ל כן :