קרבן נתנאל על גיטין קלז

דלכאורה פליגי אהדדי. דלפום סוגיא דהש"ס בבלי צ"ל בתרווייהו אינו גט דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה דא"ת לא אעמוד מחולי זה דהוי גט משום דאמר לא אעמוד אסיק אדעתיה הא בעובדא דהאי גברא בפי' אמר כל אונסא ומ"מ אמר רבא אונסא דלא שכיח הוא :

משום דפליגי אהדדי צריך גט מספק. והקשה בספר תפארת שמואל ולא אוכל להבין דעתו דס"ס תלמודא דידן עיקר דסברי אינו גט. ונראה לי דיש לכוון דברי רבינו עם מ"ש הרב המגיד וה"ק משום דפליגי אהדדי ויש לנו להשוות ע"כ אית לן לפרושי דהא דקאמר שלחו מתם אכלו ארי אין לנו כלומר אין לנו שיהא גט גמור וכן הלשון משמע מדלא קאמר אכלו ארי אין גט ומתוך כך כתב שהיא ספק מגורשת. ומטעם שאף שהוא התנה אם לא אעמוד מ"מ מחולי זה קאמר והרי לא מת מחמת החולי וכמו שפירש הרשב"א שהבאתי לעיל. והא דקאמר רבא משבשתא היא ר"ל הסיפא משבשתא דתני הרי זה גט אלא הרי זה ספק גט וזיל בתר סברא דאונסא דלא שכיחא לא מסיק אדעתיה :

לא תתייחד עמו אלא בפני עדים. לפי מה שפסק רבינו כרבי יוסי דמתני' אם נתייחדה עמו צריכה גט מחדש דהא מספקא לן אי מהיום ממש קאמר וא"כ כשמת היא מגורשת למפרע וחיישינן שמא קדשה מחדש ובאופן אם עומדים העדים בחוץ בשעת יחוד ואז אמרי' הן הן עדי יחוד הן הן עדי קידושין. ואם נתייחדה עמו בלא עדים חיישינן לגט ישן דהא מספקא שלא יחול גט זה כי אם שעה אחת סמוך למיתה. ודין של גט ישן מבואר לקמן בפ' הזורק סי' ח' אבל לגי' הרי"ף והרמב"ם דקי"ל כחכמים דברייתא דמגורשת למפרע משעה שנכתב הגט דמהיום ממש קאמר אם נתייחדה בלא עדים לא איכפת לן. דממ"נ אם לא מת גיטו לאו גט ואם מת מגורשת למפרע משעת כתיבת הגט. ואינו אסור אלא להתיחד משום יחוד פנויה. אבל בדיעבד אין כאן בית מיחוש :

כי רצון האדם לאחר הגירושין בכל מה שיוכל. היינו בש"מ שלא מחמת איבה שהוא נותן גט אלא שלא תיזקק ליבום. אבל בבריא אם הוא נותן בתנאי י"ל שמעכשיו הוא מגרשה :

מהיום יחול תנאי זה אם ימות. כלומר אפילו ימות היום יחול שעה אחת קודם למיתה :

ור"י מספקא ליה אי מהיום ממש קאמר. אבל משום ברירה צ"ל דאית ליה לר"י ברירה דאלת"ה אפילו כשימות לא להוי גט ועיין בפרק כל הגט (גיטין דף כ"ה) :

הלכך הויא מגורשת ואינה מגורשת. ואם נשרף הגט או נאבד סמוך למיתה נמי הויא מגורשת ואינה מגורשת דשמא מהיום ממש קאמר :

ולא תתייחד עמו ואפילו בנה קטן עמה. כ"ה בתוספתא פרק ה' :

רב אלפס ז"ל כתב וחכמים אומרים מגורשת לכל דבר. ואפילו נאבד הגט סמוך למיתה ופסק כחכמים דלמפרע מגורשת :

מאי פריך חכמים היינו ר"י. והרשב"א אומר שגירסת הרי"ף היה חכמים היינו ר"מ ע"ש :

א"ב שנתקרע הגט. והא דלא קאמר א"ב כשפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר. תירצו תוספות בקידושין דף ס' דא"כ היה צריך לומר דלרב הונא צריכה גט משני ולרב יהודה א"צ גט משני. והא ליתא דהא אפילו לרב יהודה נמי צריכה גט מספק. אבל קשה להרי"ף ורמב"ם והביאם רבינו לקמן סי' ט' דבתנאי ע"מ לא בעינן כל דיני תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה א"כ הל"ל א"ב דלרב הונא אם לא כפל התנאי ולא נתקיים התנאי אינה מגורשת. ולרב יהודה התנאי בטל ומעשה קיים ומגורשת אלא ש"מ דאפילו בתנאי דע"מ נמי בעינן כל דיני תנאי כדמסיק רבינו שם. אבל לרבינו נמי קשה לפי מה שבארתי בפ"ק דקידושין סי' ט' דבתנאי דע"מ גופיה כל זמן שלא נתקיים התנאי אין אחד מהם יכולין לחזור בו וכדעת הרשב"א דלא כבעל העיטור. א"כ המ"ל א"ב דלרב יהודה יכולין לחזור בהן אלא דחדא מינייהו נקט :

רשב"ג אומר תתן לו את דמיה. וק"ק לרב יהודה דאמר לכשתתן. אמאי לא פליג רשב"ג נמי ארישא דהא רשב"ג ס"ל בברייתא והוא יתן דע"מ כאומר מעכשיו דמי ולי אפילו ליורשי. וצ"ל דס"ל לרב יהודה הך כללא דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ורבי סתם בזה כחכמים דע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי אלא לכשתתן :