קרבן נתנאל על עירובין פח
Korban Netanel on Eruvin 88 · קרבן נתנאל על עירובין · free full Hebrew text
Open in the reader →כדתניא לקמן אחד מבני השוק. לא מייתי ראיה מהך ברייתא אלא להך מילתא שהעירוב שעירב היורש עמהן אינו מועיל לבית שיורש בשבת ומה שאוסר היורש עליהן אע"פ שאין נכנס לדור בו אין ראיה מברייתא. דאיכא למימר דהיורש אין אוסר דבית שירש הוי כבית התבן באשר שלא נכנס לדור בו. והא דתניא משחשכה אוסר דס"ל להך תנא דברייתא כר"מ שאוסר בבית התבן וכ"כ תוס' ורש"י. אך מסברא דנפשיה סובר רבינו כיון שהוא ראוי להשתמש בו חשבינן כאלו נכנס לדור בו. ובזה נסתלק קושיית מהרש"א בתוס' ד"ה יורש ע"ש:
דמה שעירב באותו חצר על הבית שדר בו כו'. ודלא כפרש"י שהרי יערב זה עם שכניו משמע הא אם עירב כבר על ביתו לא מהני לבית שירש:
משחשכה אוסר אע"פ שעירב. וא"ת לימא כיון שהותר האי חצר הותרה דהא עירבו ובית של א' מן השוק הוי כבית התבן דלא צריך עירוב. ב"ח. וי"ל דכבר תי' רש"י בזה שהיה לאותו א' מן השוק בית דירה לשם. פי' שהיה לו שני בתים פעמים דר כאן ולפעמים דר כאן וכיון שיכול לבא בשבת שם לדור אוסר. ואין דומה לשבת אצל בתו בעיר מע"ש דקי"ל אפילו חזר לביתו מותר דכבר הסיעו מלבו התם מיירי שאמר בפה מלא שאין דעתו לחזור ושארית ישראל לא יעשו וגו' ע"כ אמרי' ביה שהסיח מלבו כמו שאכתוב בזה לקמן בפ' כיצד משתתפין משא"כ בנדון זה. ועי' מ"א סימן שע"ה ס"ק ד' אבל הכא קשה על רש"י למה מפ' בית דירה הא הך ברייתא ס"ל דבית התבן אוסר כדפרש"י גופא וצ"ע:
והלכתא כרב נחמן. דרבי יוחנן קאי כוותיה דמוקי לה הנך ברייתות דס"ל יורש אינו מבטל כב"ש. אבל לב"ה יורש מבטל:
רבי יהודה אומר במזיד אוסר הקשה ט"ז סימן שפ"א ס"ק א'. אמאי אוסר נימא כיון שהותר למקצת שבת עד שהוציא. הותרה לכל השבת כדקי"ל סימן שע"א ס"ב ע"ש. ואישתמיטתיה ברייתא ערוכה דף ע' זה הכלל כל שהותר למקצת שבת הותר לכל השבת וכל שנאסר למקצת שבת נאסר לכל השבת חוץ ממבטל רשות. וקאי נמי ארישא דלא אמרינן כיון שהותרה הותרה במבטל רשות. דכשם שאין שייך בו למימר כיון שנאסר למקצת שבת נאסר לכל השבת אף הותרה הותרה לא שייך. ולפי מה דאסיק חוץ מתורת ביטול רשות ויורש בכלל. היינו נמי לענין ביטול רשות יורש אף שביטל המוריש רשותו אחר שמת פקע ביטולו. אוסר היורש עד שיבטל ולא אמרינן כיון שהותרה הותרה וכמו כן אם המוריש לא ביטל. אח"כ היורש יש לו כח לבטל רשותו ולא אמרינן כיון שנאסר למקצת שבת וכו' ואפשר ליתן טעם דלא אמרינן הותרה הותרה אלא בדבר שהותרה ע"י עירוב ע"י מעשה. אבל לא במקום אחר: ה"ג
רבא בר יוסף. כ"ה הגירסא דהא רבה קאמר לקמן (עירובין דף ע"ג) לא פליגי כאן במסובין בבית כו' ומשום שיתוף אין ומשום עירוב לא כמאן הא אפי' ר"מ מודה בפת. עכצ"ל דס"ל דבפת פליגי והל"ל תסתיים דרבה סבר דבפת פליגי:
דפשטיה דברייתא כך היא בכל ענין שהוא סובר כפרש"י דסומכין על עירובי חצירות שהוא לעולם בפת. על שיתוף נמי כשהחצירות פתוחות זו לזו. ולפיכך הא דקתני מערבין בחצירות ומשתתפין במבוי. קשה למה לי שיתוף הא עירוב בחצירות בפת וצריך לומר פי' הברייתא מערבין בחצירות בפת אע"פ שנשתתפו במבוי ביין ואין הלשון משמע כן. אבל למ"ד דבפת פליגי ניחא: ה"ג
1משום שיתוף אין משום עירוב לא. מדלא קאמר רב סתם פת שעל השולחן סומכין עליו או הל"ל משום שיתוף ומשום עירוב: