קרבן נתנאל על עירובין עו

שלא יחושו עוד לעשות עירוב כיון דמשתרי כולהו בביטול. אע"ג דמשתכרי ע"י עירוב שמותרים להחזיר כליהם מבית חבירו לביתו. י"ל שאין מקפידין כ"כ על הכנסה מבית חבירו לביתו כיון שחבירו יכול להכניס לו לביתו שהרי בטלו אצלו. וכ"מ בלבוש סי' שפ"א והריטב"א מפ' דרש"י אזיל לשיטתיה שס"ל גם מביתו של אותו שבטלו אצלו מותרין להכניס ולהוציא לחצר שנעשו כאורחים אצלו. ותמיהני דהא רש"י לקמן (עירובין דף ס"ט ע"ב) פי' איזה פעמים להדיא שהמה אסורין לטלטל אפילו מביתו לחצר וצ"ע:

ומיהו אם יש חדרים בבית יכול לבטל הבית בלא חדר. ואז מותר להכניס אפי' מבית חבירו לביתו. כ"כ ב"י ורמ"א בסעיף ד' בסי' שפ"א. והקשה מ"א שם דהא יחיד לגבי יחיד לא הוי אורח וכיון שכן אם הוציא מבית חבירו לביתו נראה כחוזר ומחזיק ע"ש. וכבר תירץ הלבוש במקומו וזהו כיון שעדיין אסור לו להוציא מחדרו לביתו לא הוי כמחזיק ברשותו. ומה תאמר הלא גם אם ביטל רשות חצירו וביתו נמי יהיה מותר להוציא מבית חבירו לחצר. דהא עדיין יש היכר שאין מוציא ומכניס מביתו לחצר או מחצר לביתו. אין זה באשר שמחזיק ברשותו חוזר החצר לאיסורו בשביל שלא עירב. משא"כ גבי בית אם ביטל ביטולו והחזיק ברשותו. מי מוחה לטלטל מחדר לחדר. א"נ טלטול בית היכר טפי דמצוי יותר טלטול זה. מטלטול חצר לבית או מבית לחצר:

לא מעליא הא שמעתתא. כלומר שלא לשנות הך שמעתתא: ה"ג

ושתוי מברך לכתחלה ברכת המזון וכו'. כלזה כתבו תוס' כאן בשמעתין. ובפרק אין עומדין (ברכות דף ל"א) כתבו תוס' בשם ירושלמי אפי' הוא שיכור יכול לברך ברכת המזון. ורבים תמהו שדברי תוס' סותרים אהדדי ולי נראה ליישב דשם למד רב המנונא מחנה ששיכור אסור להתפלל. וקשה לתוס' מהיכי תיתי ס"ד ששיכור יתפלל ע"ז הביאו ירושלמי דאפי' שיכור יכול לברך וה"א ה"ה תפלה לכך לומד מחנה שאסור להתפלל. כך הוא סברת רב המנונא. אבל בסוגיא דהכא אפי' שתוי אסור לכתחלה לכך פי' תוס' דילפינן ששיכור אסור להתפלל מהא ששיכור אסור להורות כדאיתא בכריתות. ולא גרע תפלה מהוראה. ומן הדין הזה אפילו ברכת המזון נמי שיכור אסור לברך והאי דכתב ואכלת ושבעת אפי' מדומדם. היינו שתוי שאינו יכול לדבר כראוי מחמת שינת תרדמה שנפלה עליו מחמת שתיה. אבל אם ירצה להתעורר עצמו יוכל לדבר לפני מלך. ולא הוי אלא שתוי דבתפלה אסור לכתחלה. דילפינן מהוראה ושכר אל תשת פי' ה"ג נוטריקון ואם שתה כדי רביעית אסור להתפלל תפלת שכור תועבה. כן הוא יישוב דברי תוס' ומ"ה דייק רבינו שם בפרק אין עומדין וכתב אפי' שתוי כ"כ. והשמיט תיבת ושכור מה שכתבו תוס'. דתוס' כ"כ ליישב הסוגיא שם. אבל רבינו שהעתיק ירושלמי להלכה א"א לפ' הירושלמי אפי' כשהוא שכור כדי שלא יהיו דברי רבינו סותרים אדהכא. ודלא כמעדני יום טוב שם שהגי' תיבת ושכור והניח דברי תוספות ורבינו בצ"ע ע"ש:

ברכת המזון וכל הברכות. כיון דגלי רחמנא בברכת המזון שהוא מדאורייתא לכ"ש בשאר ברכות דהוי מדרבנן: