קרבן נתנאל על עירובין עז

מדומדם פי' אפי' כ"כ שתוי שאינו יכול לדבר כראוי כ"כ רבינו בפרק אין עומדין סימן ט':

אבל שתה יותר מרביעית כ"ש שדרך טורדתו. הא דלא מחלק הרי"ף ורמב"ם ורבינו בין הולך ברגליו ובין רכוב כפי הסוגיא דשמעתין הרגיש בזה הב"ח והבאים אחריו גם בשו"ת חות יאיר בסימן קע"ד גם בתשובת יד אליהו סימן ח' ולמי שמעיין בדבריהם לא ימצא שום יישוב נכון. ונראה לי ע"פ דקדוק דפריך איני והאמר רב נחמן מפירין נדרים כו' לשון זה משמע כאילו בא להקשות על שקלי וטריא הסוגיא שמחלק בין רכוב להולך ברגליו וזה מן התימא האיך קשור הך פירכא בסוגיא שלפניו לכך אני אומר ודאי למאי דמסיק דר"ג ס"ל פותחין בפתח להתיר הנדר וזה צריך יישוב דעת רב אין מקום להך פירכא מעובדא דר"ג. דהתם שאני לענין התרת נדרים צריך ג' מילין. אך דתחלת סוגיא סבר דר"ג נמי ס"ל כהלכתא דפותחין בחרטה. וע"ז פריך איני והאמר רב נחמן. ומשני תנאי היא ור"ג ס"ל אין פותחין בחרטה בכן לפי המסקנא לא צריכין לחלק בין הולך ברגליו לרוכב וגבי נדרים פותחין בחרטה וע"י חרטה נעשית פתח כמ"ש רמ"א סימן רכ"ח. ופתח כזה א"צ לפנים מ"ה סגי במיל. וכ"ת היאך קאמר בברייתא ולמדנו שהשיכור אל יורה דלמא לענין נדר שאני וי"ל דאם איתא דשיכור מותר להורות (ודאי) גבי נדרים ודאי לא היה צריך להפגת יין כ"כ עד ג' מילין:

איקלעו להאי פונדק. פרש"י דהוו דיירי ביה בהאי חצר תרי ישראלים וחד נכרי וכן פי' הריטב"א ור' יונתן. משמע דאפי' הרבה אכסנאים אין אוסרין זה על זה. אבל מסתימת הרי"ף ורבינו שלא פירשו כך ס"ל אפי' בחצר שלא דר בו אלא נכרי לחוד שני אכסנאים אוסרים זה על זה ואוסר עליהם בית נכרי וכן פסק הראב"ן להדיא על אותן יורדי יריד פפ"ד שמתאכסנין חוץ לרחוב היהודים כ"א בחדר לבד אוסרים זה על זה וכ"כ תוס' דף ס"ו ד"ה איקלע ועי' מזה לקמן סימן ט"ו:

דלא הוי שוכר. וקשה דהא רבינו לקמן בפ' כיצד משתתפין סימן ו' פסק דכי ליתיה לנכרי אינו אוסר. וי"ל דהיו מתייראין דלמא אתא בשבת ואוסר כי איתא:

לא גרע משכירו ולקיטו. ומה"ט צ"ל דלא היה שם בבית לא אשתו ולא אחד מבני ביתו דאם היו שם יכולים להשכיר: רבי