קרבן נתנאל על עירובין נה

אף זו דברי ר"ש. כלומר מודינא לך כאשר אמרת דלר"ש כל שלשה שרי לטלטל:

דאף לרש"י. דלפירושו שמואל ס"ל דלר"ש אין החיצונה משתמשת עם האמצעית והלכה כר"ש.

אי כרב והא דנקט חיצונה באמצעית ולא נקט רבותא טפי אפי' אמצעית בחיצונה היינו טעמא משום דמהא פריך ר"ש לרבנן. מ"ש התם דפלגיתו וגזריתו והכא לא גזרו מכדי למה הדבר דומה וכו. כ"כ תוס' ד"ה זו:

וקי"ל הלכה כר"ש. דהכל שרי אפי' האמצעית עם החיצונה: ה"ג

מאי בינייהו איכא בינייהו. וז"ל הטור סי' שס"ו ונותנין את העירוב בא' מבתי חצרות שעתה אנו רואין כאילו כולן דרין באותו בית כו' ואינו דומה לרשות הרבים ומפני זה הבית שמניחים בו איו צריך ליתן פת שהרי וכו' ואינו משום קנין הלכך א"צ שיהיה בעירוב שוה פרוטה ע"ש נראה דה"ק לא מבעיא למ"ד משום קנין פשיטא הבית שמניחין בו העירוב אין צריך פת דהא הבית שלו אלא שמקנה נמי ביתו לאחרים. אלא למ"ד משום דירה שאין אדם דר אלא במקום פתו וסד"א דגם בעה"ב צריך להיות לו פת. והא דאמר שמואל בית שמניחין בו עירוב א"צ ליתן פת לשיטתו אזיל דס"ל עירוב משום קנין. לזה כתב הטור ומפני זה כו' כלומר דלמ"ד משום דירה נמי ניחא הך דינא דא"צ לתת פת. והב"ח והט"ז מתרצין דמ"ד משום קנין ס"ל נמי משום דירה. וזה אינו דא"כ לא הוי מקשין תוס' מידי דף מ"ט ד"ה עירוב ע"ש ואשתמיטו להו תוס' דף ג' בסוכה ד"ה ואין שהקשו תוס' קושיית הב"ח ע"ש: ה"ג

וקי"ל כר"י לגבי שמואל. אע"ג דמימרא דר"י גופא יש לפרש בגוונא אחרינא כדאיתא התם. מ"מ מדמסדר הש"ס מפ' לר"י הכי ש"מ דהלכתא היא: ה"ג