קרבן נתנאל על עירובין נו

פי' בכל מה שיניח אותו תחתיו של אילן. דהוי קשה לרבינו אמאי קאמר לתחתיו של אילן מצי אזיל הא רשאי להלך אלפים אמה לצד ביתו פחות שיעור האילן להכי פירש רבינו דהכי נמי קאמר וזה כפי' ראשון שפרש"י מש"ה השמיט רבינו הך מימרא דרב הונא בריה דרב יהושע. כיון דק"ל כשמואל אבל הרי"ף פי' כלשון אחר שפי' רש"י דלשמואל לא מצי להלך מאילן לצד ביתו אפי' אמה אחת להכי מביא רי"ף הך ל"ש דרב הונא בריה דרב יהושע וע"ש:

אמר רבא מ"ט דרב. צריך להיות אמר רבה. דכן מוכח בנדרים דף ס"ט ובקדושין דף נ' ע"ב ע"ש: ה"ג

הלכתא כשמואל. ואע"ג דקי"ל הלכתא כרבה דאמר כל שאין בזה אחר זה כו' בנדרים פרק י' סי' ג' ובקדושין דף נ' דפסקינן קדושין שאין מסורין לביאה הוי קדושין ואחיות אינן מקודשות ע"כ מטעמא דרבה תירצו בתוס' דהכא בתחומין דרבנן ס"ל לשמואל הקילו: ה"ג

דתרוייהו חד טעמא הוא. ע"כ לשון הרי"ף מכאן ואילך תוס' הר"מ:

וקי"ל כדברי המיקל בעירובין אבל בלא פלוגתת התנאים לא הוי הלכתא כשמואל מטעם זה. דהר"ם ס"ל דוקא במחלוקת התנאים איתא להאי כללא ולא באמוראים. כמו שביאר רבינו בשמו בפרק עושין פסין סי' ד' אבל קשה הא קיי"ל כרב באיסורי ונגד כללא כתב רבינו שם דלא אמרינן הלכה כדברי המיקל בעירובין. י"ל דר"מ לא ס"ל הך סברא כדמוכח שם ובזה נמי אזיל לשיטתו. ורבינו דפסק הלכה כשמואל משום אידך ראיות: ה"ג

משום דבעי למתני בסיפא. ובתוס' דהאי דקתני ואמר איידי רישא שאמר שביתתי במקום פלוני משום דאינהו הוי גרסי מתני' בחדא. אבל הרי"ף ורבינו חלקו מתני' בתרתי. לכך תי' משום דבעי למיתנא בסיפא: ה"ג

אא"כ נתכוין לקנות משם שביתה היינו באמירה כדאיתא להדיא דף נ"א בברייתא דתניא כוותיה דרב נחמן:

דאפי' גבי ד"א שתקנו חכמים כ"ש בחצירו דקנה מדאורייתא: ה"ג

אמר רב חסדא למדנו. אסמכתא בעלמא דהא כבר מסיק רבינו בפרק זה סימן ח' דתחומין דרבנן:

פרק שני שעירי. דף ס"ז וע"ש בתוס' שם שלקח הכל רבינו משם: ה"ג

ר"ל שהוא היה מכיר אילן או גדר ומסרו לו שביתתן הדבר צריך ביאור. והענין כך הוא דמיירי שיש לו ב' בתים אחת בזו ואחת בזו ורוצה לילך לביתו שיש לו בעיר אחרת מבערב לשבות שם בשבת ולא יצא מביתו אדעתא למקנא שביתה בסוף התחום ולחזור אלא אדעתא למיזל התם ופגעו בו בני העיר שהיו באין ממלאכתן שבשדות ואמרו לו לין פה ואנחנו נלך עמך למחר לאותה עיר אחרת ואמרו גם הם אנחנו מסרנו שביתתנו לך שתקנה שביתה עבורינו באותו אילן או גדר הידוע לך סוף התחום וכפי' ר' יהונתן ורש"י דף נ"א ע"ב ולפ"ז תבין דעת רבינו אבל הרמב"ם מפ' שהלך בדרך לערב שם והחזירו חבירו. צ"ל הא דמשני רב הונא כגון שיש לו שני בתים אורחא דמילתא קאמר ודוחק אבל לפי' רבינו ניחא דדוקא שיש לו בית בעיר אחרת ונעקר בע"ש כדי לילך לשם אנו חושבין כאלו הוא מן העיר האחרת לענין זה ושדינו כדין מי שהוא חוץ לעירו וחשכה לו בדרך דחשיב עני אע"פ שיש לו פת בסלו וכלשון זה בריטב"א: ה"ג

אבל לומר אינו צריך כיון שגמר כו' הלשון מגומגם ומוטעה וכצ"ל כיון שהחזיק בדרך גמר בלבו לשבות במקום פלוני וקנה שביתה באותו מקום וכ"ה ברמזים ובטור ע"ש: ה"ג