קרבן נתנאל על עירובין נד

מדסברי ר' יהודה ור"א כוותיה. כלומר דר"א ור"י תרווייהו פליגי את"ק דאמר שמנה על שמנה. אבל לדינא סתם הרי"ף כר"י מהך כללא דאמרינן דף צ"ה ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר"י בעירובין הלכה כמותו ובהכי ניחא מה שהקשה על הרב אלפסי אמאי לא פסק כת"ק דהלכה כדברי המיקל בעירובין דזה הכלל אינו נגד האי כללא כמ"ש רבינו בפרק עושין פסין סימן ד'. ומכאן ודאי תמיה גדולה על הטור סימן שצ"ו שהביא בשם רב אלפס והוא באמצען. זה נגד הני תרי כללא גם ברמזים לא הביא בשם רב אלפס אלא ד' אמות כר"י. ע"כ מן המובחר שטעות נפל בספרים כמ"ש הט"ז שם בסי' שצ"ו ע"ש:

רבי יהודה סבר ד' אמות מרווחות. כך הוא גירסת רב אלפס ור"מ ור"י הלכה כר"י שנותנין לו ארבע אמות מרווחות וגי' רש"י בהיפך ר"י סבר מצומצמות א"כ הלכתא הכי:

כלומר האמצעית משתמשת עם החיצונה. כך הוא ברי"ף וזהו כפי' ר"ת. והיינו טעמא דליכא למיגזר בחיצונה כולי האי שתוציא האמצעית כלי החיצונה מזו לזו כיון שהם רחוקים זה מזה. והר"י כתב טעם אחר דסתמא דמילתא כי משתמש איניש במאני דידיה קמשתמש ולא במאני דחבריה:

ואין החיצונה משתמשת עם האמצעית. דלמא אתי להחליף כלים ששבתו בחיצונה זו לחיצונה זו. ולפי' ר"י צ"ל שמא יניחו החיצונים את כליהם באמצעית והדר באמצעית יחלפו הכלים ששבתו בחיצונה לחיצונה זו שיסבור שכלים אלו שייך לזו והכלים הללו שייכים לחיצונה זו: