קרבן נתנאל על עירובין מו

בהא לא שייך פלוגתייהו בע"ש. והך סברא דב"ש מחליף בשלוחו לא ס"ל לרבינו כיון דבספינה רובה נכרים נינהו ומסייע ליה מהירושלמי דא"א לומר כסברת הרשב"ם.

דאי ברביעי דוקא שרו א"כ היינו ת"ק. ובפ"ק דשבת סימן ל"ט כתב רבינו ב"ה מתירין ארביעי קאי ול"ק היינו ת"ק דה"ק דבר זה מחלוקת ב"ש וב"ה ולכאורה דברי רבינו סותרים אהדדי ולק"מ דהכא קא מקשה לשיטת הרשב"ם ובפ"ק דשבת צריך נפרש דארביעי קאי ב"ה לשיטתו דבים הגדול משום צער אפילו ב"ה מודה דאין מפליגין פחות מג' ימים:

דוקא בע"ש אבל בשבת לא. דהא קתני ע"ש ולרבותא דב"ה ה"ל למתני רבותא טפי (ולא) בשבת:

ובכה"ג איכא גבי שולח אגרות. רצונו לעיל מזה בירושלמי קתני פלוגתא ב"ש וב"ה בשולח אגרת והתם ע"כ צ"ל בע"ש דוקא אבל בשבת לא דהא אם משלח אגרת בשבת שולח שליח בשבת וברייתא דאגרת וספינה בחד לישנא קתני ויגיד עליו ריעו:

1ואפשר 2דמש"ה גזרו דהוי כשט אבל בע"ש מותר. והא דקתני אין מפליגין בים שלשה ימים. וכן פסק רבינו בפ"ק דשבת סימן ל"ט היינו בים הגדול משום צער שבת והכא מיירי לירד לספינה על הנהרות:

או שמא ינהיג הספינה. אע"ג דהוי גזירה לגזירה מ"מ לכתחלה לא יעשה כן בשבת:

1ומיהו נראה דאיכא איסורא כיון כו'. נ"ל מאי נפקא בינייהו להנך תרי טעמים. אם מותר לישראל לישב בספינה בשבת אם בהמות מנהיגות הספינה אם לטעם הרשב"ם מותר. ולטעם שכתב רבינו אסור דיליף מכלאים. דהא ודאי אין רשאי לישב בספינה כשמנהיגים אותה בבהמות כלאים. וא"כ הוי משתמש בבעלי חיים דהא כרוכב דמי דמ"ש יושב בקרון או בספינה להך טעמא דמשתמש בבעלי חיים ודלא כמ"ש רמ"א בסי' רמ"ח סעיף ב' וז"ל אבל אין איסור במה שבהמות מושכות הספינה בשפת הנהר. וכתב מ"א טעם לזה דלא דמי להולך בקרון דהתם שמא יחתוך זמורה אבל הכא הבהמות הולכות למרחוק. ובלא"ה יש מקום תימא בהגה"ה שם דהא שם בסעיף א' כתב ז"ל אבל קודם שלשה ימים שרי אפי' בספינה שמושכים אותה ע"י בהמות. משמע הא תוך ג' לא כ"ש בשבת אסור. והדר קא פסיק אבל אין איסור במה שהבהמות מושכות הספינה בשבת וצ"ע:

דאסור להשתמש בבעלי חיים. משום צער בעלי חיים ועובר משום למען ינוח ולא כמ"ש תוס' משום שמא יחתוך זמורה עיין בפרק משילין סימן ב':

וגבי כלאים תנן היושב בקרון סופג את הארבעים. טעם איסור זה אזל רבינו לשיטתו בהלכות קטנות שפוסק כתנא קמא בפרק ח' דכלאים. אבל ר"י בעל התוספות אינו אוסר ישיבת קרון מטעם זה דאזיל כמו כן לשיטתו שפוסק כר' מאיר שפוטר יושב בקרון ובטור יורה דעה סימן רצ"ו כתב על הרי"ף שפוסק כתנא קמא וכן הוא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל ותמה בית יוסף שאינו יודע מסקנתו. ונעלם ממנו דברי רבינו בשמעתין ועיין מעדני יו"ט שם בהלכות קטנות:

ולא אפשיטא ועבדינן לחומרא. וטעמו דאין זה בכלל הלכה כדברי המיקל בעירובין. כיון דאיכא ספיקא לכולהו רבנן. דדוקא בדאיכא מאן דמיקל ואיכא מאן דמחמיר אית לן למימר כדאי הוא לסמוך אמאן דמיקל בעירוב. אבל היכא דליכא מאן דמתיר להדיא אין בידינו להקל ב"ח סימן ת"ד וכבר הכרעתי זה מדעתי בפ"ק סי' כ"ג והבאתי ראיה אלימתא לזה ע"ש ודלא כרי"ו ח"א נתיב י"ב חלק י"ח שהניח דברי רבינו בצ"ע וסיים שלא ירדתי לסוף דעתו. ורכוב לא הוי כלמעלה מי' דרכוב כמהלך דמי כך מסיק מ"א בסימן רס"ו ס"ק ז' וסייע ליה מכמה ראיות ע"ש. וכן מצאתי בשו"ת רדב"ז סי' פ"א דשייך איסור תחומין מכל הלין טעמים שכתב מ"א:

שנמצא כאילו הוא בתוך הדיר או סהר שמותר להלוך בו. והא דאמרינן לעיל בהקיפוה נכרים כיון דלא שבת באויר מחיצות שאין ההיקף כד' אמות כבר תירץ רבינו בפרק זה תוך סי' ב' ע"ש: ה"ג

ויכנס מוקי לה בש"ס דה"ק יעשה מחיצה עד ב' אמות סמוך לתחום ויכנס הוא בעצמו בלא מחיצה. והיינו כר"א דאמר שתים יכנס. אע"ג דבשלהי פרקין קי"ל דלא כר"א ה"מ לדבר הרשות אבל אי נפק לדבר מצוה מודו רבנן לר"א כדאיתא לקמן (עירובין דף מה.) והכי מסכים שמעתתא מודו רבנן דיכנס שתים בלא מחיצה: