קרבן נתנאל על עירובין ל
Korban Netanel on Eruvin 30 · קרבן נתנאל על עירובין · free full Hebrew text
Open in the reader →1וגם. אע"ג בדחזי לתשמישתא נמי אין יכול להשתמש במקום המים. שאני התם דאינהו נמי הוי כצרכי דירה ומה לי תשמיש זה או תשמיש אחר. ומטעם הראשון כיון דלא חזו לתשמישתא מבטל דירת חצר לא סגי דהא ברקק מים ברה"ר לא מבטל הרשות. לכך קאמר טעמא אחרינא וזה הטעם שייך דוקא בחצר דעומד להשתמש בו צרכי דירה. משא"כ ברה"ר עשוי להילוך וכיון דפחות מעשרה הוא עדיין חזי להילוך. ולפי הנחה זו אין הכרע מפי' רש"י ד"ה שאין בעומקה שחולק על רבינו ומעתה תמיה לי על הרב ב"י שפסק בשו"ע סי' שנ"ח סעיף י"א אם אין ראוין לשתיה דינם כזרעים והוא שיהיה המים עמוקים י"ט בלי שום חולק וסמך בזה משום דכתב בב"י שרש"י פליג אפסק רבינו ע"ש ולפי מש"כ אין הכרע. אלא שה"ה בשם הרשב"א המה החולקים. ואיך סתם להקל. הלא רבינו וטור ורבינו ירוחם ח"א נתיב י"ב ח"ד קיימי בשיטה אחת. גם הריטב"א כתב ז"ל וי"א שאם החצר סמוך לעומק עשרה בתוך ג' טפחים שהוא כלבוד הרי החצר כמוקף מחיצה ונפקא מיניה אליבא דהלכתא להיכא דלא חזי לתשמישתא. ואי בדלא חזי לתשמישתא אינם מבטלים הדירה בדלא עמוקין עשרה מאי לבוד שייך ביה. ע"כ נראה דהלכתא כוותייהו שהמה אחרונים ורוב מנין:
וכן כשעשה מחיצה על התל. והתל הוא יותר מבית סאתים ולא הוקף לדירה. מהני אותו מחיצה של יותר מעשר להני דיורין שדרין על התל:
וכן נראה. עיין פרק השואל סימן א'. שם ביררתי שאין זה ברור ומוחלט. אלא שמספקא ליה לרבינו בהך כללא אי אביי ורבא בכלל או מאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי ומחלוקת הפוסקים ומש"ה פסק כרבה דרי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב. ועי' לעיל פ"ק סימן כ"ג. וא"ת ל"ל הך טעמא דאין הלכה כתלמיד הא בלאו הכי מסקנת רבינו בסמוך דלא כהר"מ אלא כרבינו חננאל דקי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב וגם במחיצות. י"ל דבלא"ה הוי הכלל דאביי ורבא בכלל בתראה וקי"ל הלכתא כבתראי והיכא דאתמר כללא דהלכה כבתראי אף לגבי עירובין איתא להאי כללא כרי"ש רבינו בסמוך:
וקי"ל. ומ"ש ובא"ז פסק כרבה הוא הגהות הרא"ש והוא טעות דמוכח ודלא כב"י שאגב שיטפיה סבר שהמה מדברי רבינו וכ"כ הב"ח ונכון:
וכתב. עי' בהגהת מיימוני פ' ט"ז:
וא"ת. הכל דברי רבינו הם ולא מדברי ר"מ ז"ל:
הלכה. ומ"מ ס"ל לרבינו לעיל דהלכה כלישנא קמא ולא כרבה בר שימי דלישנא קמא סתמא דגמרא קאמר דליכא למימר דרבינו פסק כרבה בר שימי אלא שהוא פוסק כרבא דהא מסיק רבינו לעיל דלא קי"ל כאביי ורבא נגד רבם. ואף אם תאמר שמספקי' ליה קי"ל בעירובין כמאן דמיקל כרבה וכן הוא ברמזים. ומעתה ודאי תימה גדולה על הטור שפסק בדין טחו בטיט כשאין יכול לעמוד בפני עצמו דלא הוי מיעוט כרבא. איך הניח דעת הרמב"ם ומסקנת רבינו אביו ופוסק לחומרא בלו חולק. ויותר תימה על הרב ב"י שפוסק בשו"ע בלי שום חולק. וכבר הקדימני בזה הב"ח. ואני אבוא אחריו ואגדל המדורה. בכן מי שמיקל לא הפסיד:
1וגם. ומ"מ החצר מותר דאיירי שאין הפרצה יותר מעשר והוי כפתח אצל החצר אבל הקרפף אסור דאויר מחיצות מייתרו. כ"כ התוס'. א"נ שהפרצה יותר מעשר ומ"מ החצר מותר דאיכא גיפופי לחצר וא"ת הקרפף נמי לישתרי דנראה מבחוץ י"ל דאיירי בנכנסין כותלי הקרפף לחצר והמחיצה בנויה מכותל זה לכותל חבירו ושם נפרצו במלואו ומ"ש בהג"ה ולחצר איכא גיפופי ואין הפרצה עשר או או קתני וכ"כ הב"ח. וא"ת אם כותל הקרפף אינו רחב יותר מעשרה אם כן הקרפף שהוא בית סאתים מצומצם הוי ארכה יותר משנים ברחבה ובלאו פרצת החצר אסור לטלטל בו תי' בתוס' ע"ש:
באותה. ולא אמרינן הואיל והותרה הותרה. כיון דליכא מחיצות כמו שכתב רבינו לעיל פרק קמא סי' כ"ג ע"ש: