קרבן נתנאל על עירובין קכד

דמנטרן ביה. פי' במנטרן מחמת גנבי ומחמת כלבים. אבל אי לא מנטרן מחמת גנבי אע"ג דמנטרן מחמת כלבי מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו. דאי מחתן אארעא אין מתירין לועד שמוטלין בבזיון ולא מנטרן כלל מחמת כלבי ומחמת גנבי כן הסוגיא שלהי פ"ק דיו"ט. וכ"כ התוס' והמאור והאגודה והטור ושו"ע בסי' ש"א ורס"ו סתמו דבריהם ולא נחתו לחלק בזה וצ"ע: ה"ג

ממילא שמעית דהלכה כר"י. אם מותר לטלטל מחבירו לחבירו מבית לחצר שלא עירבו. או מחצר שעירבו כל א' בפני עצמן ואינם פתוחים זה לזה ולא שיתפו במבוי אם יש היתר ע"י הושטה חבירו לחבירו מחצירות למבוי. ראיתי בשו"ת מהרש"ל סי' א' דלא מהני היתר הושטה בלי עירוב אף דמהני ברה"ר ומייתי ראיה מסה"ת וסמ"ג. ותמיהני אמאי לא מייתי ראיה מהך עובדא דרבא לעיל פרק הדר (עירובין דף ס"ח) דאמר פנו לי מאני מבי גברא לבי נשי. הלא בקל כאן נמצא וכאן היה איזה אנשים שיוכלו לטלטל החמין ע"י הושטה זה יעשה עקירה מבפנים והעומד בחוץ יקח ממנו והוא יעשה הנחה ואח"כ בכל החצר עד שמגיע לבית התינוק ע"י חבירו לחבירו אלא ש"מ דלא מהני אע"ג דשנים שעושין זה עוקר וזה מניח פטורים אפי' מרה"י לרה"ר. וזה חצר שאין מעורבת הוי גזירה לגזירה ורבא ס"ל בפ"ק דשבת דף י"א אפי' במילי דהוצאה לא אמרינן גזירה לגזירה. שאני הכא לגבי מילי דעירוב עשו חזוק לדבריהם דא"כ בטלת תורת עירוב דבקל יכול להוציא כלי הבית וחצר בלי עירוב ע"י הושטה. ולפי זה מצינו לומר בדבר מצוה לשאת את התינוק למול בשבת מותר ע"י חבירו לחבירו כיון דלא שכיח ודבר מצוה ועי' ט"ז סימן שמ"ט ס"ק א':

ונ"ל מה שלא הביא הרב אלפס. והרמב"ן כתב דהרי"ף פסק כת"ק דר"ש דאפילו בתפילין אוסר הושטת חבירו לחבירו לכ"ש בדברי הרשות. וזהו דעת יש מי שאומר בסי' שמ"ט ולא כנרשם שם דעת הרי"ף לפי' הרז"ה: ה"ג