קרבן נתנאל על עירובין קד

ואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות. עיין לעיל פרק כיצד מעברין תוך סימן ג': ה"ג

בתוספות. גם ברי"ף בפרק שני דיו"ט סי' ו' ושם חולק רבינו עליו ע"ש:

מיו"ט לשבת. וכיון דזכיה לנפשה זכיה נמי לאחריני: ה"ג

ואפי' אם אינו רוצה לערב. וגדולה מזו אפילו אם מיחה בה כדמפרש ואזיל:

דפשיטא ליה דאין שום עירוב מועיל בעל כרחו. ר"ל בלא נתינת הפת אשתו או אחד מבני ביתו דהוי כפת גזולה ואין עירוב בפת גזולה. אבל כשאשתו או אחד מבני בית נותנין פת. אח"כ יש לבני חצר רשות לערב בעל כרחו וכ"כ ט"ז בסי' שס"ז ס"ק א' ע"ש באריכות ולכאורה ה"א דהיינו טעמא דאין עירוב בעל כרחו דאשתו או בני ביתו. כיון דברגיל להשתתף אינו אוסר על בני חצר לשיטת רבינו רק עיקר תקנתא כדי שלא יבואו לידי טלטול בחצר באיסור. ואם הם אינם חוששים בני חצר מה איכפת להו אבל זה אינו דא"כ בפתח הרגיל שאוסר על בני חצר מנ"ל דצריך דעת אשתו ובני ביתו אימא דבני חצר נוטלין בע"כ משום תקנתא דידהו שאוסר עליהם והטור ושו"ע סבירא להו דאפילו בפתח הרגיל אין נוטלין בע"כ של אשתו ובני ביתו. אבל לפי מה שכתבתי נכון. דפת גזולה היא אם נוטלין הפת בלי רשות אשתו ובני ביתו:

שאין רגיל לא בדלא אסר וכו' עד ואפ"ה כיון שהורגל להשתתף עמהן. וז"ל התוס' רגיל אין שאינו רגיל לא דרגיל אסר כמו פתח הרגיל. ורצונם כמ"ש רבינו דרגיל להשתתף אסר אף שאינו רגיל במבוי זו. דדיינינן ליה כיון דרגיל להשתתף עם מבוי זו אוסר כמו בפתח הרגיל במבוי זו. אך בהא מחולקין שתוס' ס"ל כיון דרגיל להשתתף אוסר ורבינו סבר דלא אוסר. איברא בהך מילתא שניהם שוין כיון דרגיל להשתתף אף שאינו רגיל במבוי בחול בני מבוי נוטלין בע"כ מדעת אשתו. וב"ח בסימן שס"ז ס"ק ב' ז"ל ב"י הביא דברי התוס' ואח"כ כתב וכן הכריע הרא"ש כו' הבין שהתוס' ורא"ש שוין בפירוש הסוגיא ונ"ל דלא דק ע"כ. ואני אומר שדק היטב בדברי התוס' מדכתבו דרגיל אסר כמו פתח הרגיל משמע דתרתי מילי נינהו:

אם נטלו עירובו בעל כרחו ומדעת אשתו מותר לטלטל במבוי. הוצרך לזה לשיטתו דברגיל להשתתף אינו אוסר א"כ מאי האי דקאמר שמואל בני חצר נכנסין לתוך ביתו ונוטלין שיתופן בע"כ. בני חצר מאי איכפת להו הא לא אסר עליהן בשלמא לפי תוס' דאסר עליהן ניחא. לכך פי' דקאי אהיתר דידיה שאם נטלו בע"כ מותר לטלטל.

ומדעת אשתו מותר לטלטל במבוי. הקשה מ"א בסי' שס"ז ס"ק ה' דלעיל בפ' הדר סימן א' כתב רבינו וז"ל ואע"ג דאמר לקמן בפ' חלון א' מבני מבוי שרגיל להשתתף עם בני מבוי ולא נשתתף באין בני מבוי ונכנסין לתוך ביתו ונוטלין עירובו בע"כ. א"כ רשאי נמי לשכור בע"כ. ומאי קושיא דמ"מ דעת אשתו בעינן ובשכירות נכרי הוא וגם אשתו אינם רוצים. ולפי מ"ש לעיל לק"מ דהא דבעינן דעת אשתו כדי שלא תהיה בידם פת גזולה שאין שם עירוב עליו משא"כ בשכירות דהא יכולים לערב בע"כ וה"ה בשכירות: ה"ג

היכא דמיחה הבעל. לאו שמיחה בה. אלא אפילו שגילה דעתו שאין רוצה לערב נמי אין עירובו עירוב: ה"ג