קרבן נתנאל על ביצה עז

ולא משום מוקצה אלא משום דגזרינן ביום טוב אטו שבת. כיון דרטוב הוא החיזרא א"כ לא חזי להסקה ואם תתיר ביום טוב בשבת נמי יתיר כיון דעץ לחה לא חזי להסקה ובכה"ג יו"ט ושבת שוין. משא"כ ביבשה ראוי לצלות ולבשל בו אוכל יש לחלק דביו"ט שרינן מלאכת אוכל נפש ולא בשבת. וא"ת ל"ל משום גזרה תיפוק ליה כיון דלאו כלי הוא להסיק א"כ אסור לטלטל בין לצורך גופו בין לצורך מקומו. וי"ל נהי דלא חזי להסקה מ"מ עומדת להיסק. וחזי נמי להיסק גדול. ומ"מ כיון דלא חזי להיסק קטן מודה ב"ה דגזרינן יו"ט אטו שבת. ומהאי טעמא לא ניחא לרבינו דברטיבא מודה ר"ש דמוקצה הוי כמו אבנים ועפר כמ"ש תוס' דאינו דומה דהא חזי מ"מ להיסק גדול:

וכן פי' בעל ה"ג. עיין פ' נוטל (שבת דף קמ"ג.) וקשה כפי מה שהביא רבינו בפ' משילין סימן י"ד בשם בה"ג לחלק בין מוקצה לנולד דקי"ל כר"י א"כ מאי פריך למימרא וכו' והאמר רבא. והיכי פשיטא ליה דרבא כר"י ס"ל דאית ליה מוקצה דהך דאוד טעמא משום תיקון כלי ודאין מסיקין בשברי כלים היינו מטעם נולד. ולגבי בר אוזא אינו אלא איסור מוקצה. ורבים מן המפרשים נתקשו בזה ויש מהם שהסכימו שה"ג לא היה גורס קושיא ופירוקא דא. ונראה לי ליישב דהך בר אווזא איירי שנשחטה ביום טוב וחשיב נולד וכמ"ש מ"א סימן תצ"ט ס"ק ט'. ופריך מנולד אנולד. ומשני כיון דמסרחה אם יניחה לימות החול ולהכי מאתמול דעתיה עליה. כלומר לאכול הוא עצמו. עם היות שהוא דבר שאין דרכו לאכול ביו"ט. א"כ לאו נולד הוא דעדיין מוכן לאדם וליכא לפרש מאתמול דעתי' עלוי' למיתב לשונרא. כיון דהמעים צריכין לאווז לא מהני מה שדעתו עלוי' מאתמול כמ"ש תוספות בפ' כירה דף כ"ט ד"ה אכלן לענין גרעינין. ודלא כמהרש"ל סימן י"ז שנדחק בזה:

וכן משמע דאבוס של בהמה לא חזי לפתוח בו את הדלת. וא"ת פשיטא דאל"כ רב יהודה דאמר אוכלי בהמה אין בו משום תיקון כלי ומותר לכתחלה דלא כמאן. וי"ל דצריך לזה לתרוצי רב יהודה גופא מנ"ל דחכמים מתירין באבוס של בהמה אפילו לכתחילה אהא קאמר וכן משמע וכו'. א"נ י"ל דרב יהודה דאמר דאין בו משום תיקון כלי היינו בדיעבד. אלא דלגי' רש"י ליכא למימר דא"כ מאי חילק רב יהודה בין רכין לקשין ה"ל לשנויי אנא דאמרי כרבנן ואהא איכא למימר דרבינו ס"ל כגי' ר"ת. ועי"ל לפירוש רש"י דרב יהודה לכתחילה קאמר ובאבוס בהמה גם כן יש לחלק בין רכין וקשין דבקשין פטור אבל אסור. עי"ל דרב יהודה איכא לאוקמי' בקוטם ביד וחכמים דאמרי לא יקטום היינו בכלי וכמ"ש רבינו בסמוך לפי התוספתא:

דאי בסכין אמאי לא מחייב כיון דעבד לחצות בו שיניו ולפתוח הדלת. ומלשון רש"י משמע אפילו בקוטם בכלי נמי תיקון לאחר יד הוא ולא תיקון מעליא אא"כ מחתכו וממחקו: