קרבן נתנאל על ביצה עח

ה"ג ומילתא דרבנן דאמרי אין בו אלא משום שבות לא מתניא התם:

ולרב יהודה דאמר אין בו משום תיקון כלי איכא לאוקמי בקוטם ביד. ואיני יודע למה צריך רבינו להשוות דברי ר"י עם ברייתא דתוספתא כיון דלפום גמרא דילן ליתא להך תוספתא וכמ"ש וצריך עיון:

וכן משמע דמדמי לי' לשבירת חבית דאיירי בכלי. כדתנן התם מתיז ראשה בסייף:

ולא שנא מהא דתנן שובר. וא"ת מתניתין דחבית איירי במוסתקי ולא יכול לבא לידי חטאת ה"נ אף כשקוטמו בסכין להריח נמי אינו חייב חטאת אף לסברת רבינו דבקוטם בסכין לחצות שיניו חייב חטאת אף כשאינו ממחקו היינו טעמא דעכ"פ עושה אותו כלי לחצות שיניו ולפתוח את הדלת משא"כ כשחותך בסכין להריח מה כלי עושה בזה. אבל לכתחלה נראה לי דאסור לקטום בסכין. דהא אמר ר"א דמחייב חטאת ביד הכא בקוטם ביד פטור אבל אסור ורבנן דאמרי התם בקוטם ביד פטור אבל אסור בקוטם להריח מותר לכתחלה משמע הא בקוטם בסכין דמודו רבנן דחייב חטאת כמו שביאר רבינו בסמוך א"כ בקוטם להריח בסכין פטור אבל אסור דמדר"א ביד נשמע לרבנן בסכין ולא דמי לאבוס של בהמה דלא גזרינן הא כלי אטו הא כלי. וזה ראיה ברורה לפסק מהרש"ל ודלא כט"ז סימן תקי"ט שמתיר לקטום בסכין להריח אפילו לכתחלה ומה שהקשה שם דהא אבוס בהמה שרינן אפילו בסכין והוכיח רבינו מדמדמי ליה לשבירת חבית דאיירי בכלי. וא"כ בגמרא מדמי בהדיא קוטם להריח לשבירת חבית משמע נמי דאיירי בכלי לק"מ כי רבינו מסיק בפ' חבית סימן ו' דאף לרבנן במסקנא מוקמי' לה להאי דחבית במוסתקי. וא"כ אף כשמתכוין לעשות פה אינו חייב חטאת ומש"ה שובר אפילו לכתחלה בסייף. וה"ה אבוס בהמה נמי לא יוכל לבא לידי חטאת בכלי מ"ה מותר אפילו לכתחלה ולא גזרינן משום קיסם לחצות בו שיניו דא"כ בחבית מוסתקי נמי נגזור אטו חבית שלם אלא לא גזרינן הא אטו הא. והא דפריך בתחילה וקשין לא מ"ש חבית דס"ד דהמקשן דבחבית שלמה איירי ומ"מ לא גזרינן לא מתכוין אטו מתכוין א"כ קשין נמי. אבל לבתר דאוקמי' במוסתקי שפיר גזרינן אינו מתכוין אטו מתכוין ובקיסם כשקוטם בכלי לחצות בו שיניו חייב חטאת גזרינן אף בשאינו מתכוין. ובאבוס בהמה בקשין לקטום בסכין אסור לכתחלה. וברכין לחוד הוא דמותר אפילו לכתחלה דכיון דאפילו במתכוין לא יוכל לבא לידי חיוב חטאת כיון דאוכלי בהמה הם. וזהו שדקדק רבינו וקוטם להריח אחד קשין ואחד רכין ולא שנא מהא דתנן שובר כו' הכי הל"ל אחד רכין ואחד קשין. אלא ה"ק אחד קשין ביד ואחד רכין בסכין דרכין דומין ממש לחבית מוסתקי דאיירי בכלי:

ולא מן המים ולא מן הרעפים. כך הגי' שלפנינו אבל הרי"ף ורבינו וגם הרמב"ם וה"ג השמיטו הרעפים. וכן הוא הנכון דמן הרעפים המה לבנים שמכסין בהם הגג. א"א להוציא מהם אש. ובמדרש בראשית פרש' י"א זימן לו הקב"ה שני רעפים והקישן זה לזה ויצאת מהן האור. היינו אבנים הידועים שמוציאין מהם אש. אבל במתניתין א"א לומר הכוונה על אלו רעפים. דהא קתני ברישא ולא מן האבנים: