קרבן נתנאל על ביצה עו

ה"ג כארבע דופני התיבה:

דהוי בנין חשוב. פירוש שיש לו ד' מחיצות ועיין תוס' בפ' כירה (שבת דף מ"ג) ד"ה ופורסין והאי דמחזירין קדרה ע"ג כירה אפילו בשבת. אע"ג דיש לו ד' מחיצות. היינו טעמא דמחיצות נעשית מבעו"י והמחיצות אינם רחבים אינו דומה לבנין חשוב משא"כ כובא ופוריא אף דמחיצות נעשות מבעו"י מ"מ כיון דמחיצות רחבים דומה לבנין חשוב:

וגם עיקר כוונתו לעשיית אהל. להיות לצל. הוצרך רבינו לזה דעל תי' ראשון עדיין הוי קשה מהאי דפסק רבינו בפ' תולין סימן ג' דסינא אסור משום אהל בלא מחיצות וצ"ל דשאני התם שכוונתו להיות לצל על ראשו:

אבל בנין עראי כזה. שאין בו ד' מחיצות וגם לא נתכוין לעשות אהל לא מקרי אהל:

מ"מ מתכוין לעשות דבר הדומה לבנין. כגון פוריא שיש לו ד' מחיצות אע"ג דמחיצות כבר עשויין בחול מ"מ דומה לבנין חשוב כיון שיש ד' מחיצות ועכשיו עושה אהל על גביהן. וביעא וחביתא אע"ג דאין להם אלא ב' מחיצות מ"מ הוא עושה בשבת הגג וב' מחיצות ומתכוין לאויר תחתיה. אסרוהו חכמים גזרה אטו בנין. משא"כ אם יש כ"א ב' מחיצות והמה עשויים כבר מבעו"י בזה א"א לגזור אטו בנין גמור. דהוי גזרה לגזרה דאף אם עושה בשבת אהל כזה אינו חייב כיון דבשעת מעשה אינו מתכוין לאויר תחתיה. ובזה מיושב קושיא שהקשתי בסימן זה:

אין סומכין את הקדרה בבקעת. אפילו כשהוא אצל האש וא"א לבשל כ"א בסמיכה אסור להשתמש במוקצה לצורך אוכל נפש אבל לטלטל ולסלק מוקצה בשביל אוכל נפש כתבו התוספות דשרי וכ"כ בחידושי מהרש"א ומ"א סימן תק"ט ס"ק ט"ו הוכיח ג"כ סברא זו ולא ראה דברי מהרש"א. וק"ק אמאי לא אמרינן ג"כ מה לי לבשל בו בגחלתו ומה לי לסמוך קדרה בו שהוא צורך בישול. ולפי פי' ר"ת בסמוך ניחא דסומכין בבקעת ברטיבא איירי וגזרינן יום טוב אטו שבת ולאיכא דאמרי דרב ששת שרי אפילו ברטיבא מתני' אתיא כר"א ורב ששת ס"ל כרבי יהושע. אבל לפרש"י קשה. ויש לחלק דחיזרא צורך צלי דא"א לצלות זולתו. מה שאין כן סמיכת קדרה רוב פעמים נתבשל הקדרה ואין צריך לסמיכת הבקעת על כן לא חלקו ואסרוה:

ופירש ר"ת דטעמא דאין סומכין לאו משום מוקצה אלא משום גזרה יום טוב אטו שבת. והיינו ברטיבא כמו שסיים ואזיל וא"כ אתיא מתניתין אליבא דהלכתא. אבל הברייתא בבקעת יבשה איירי דאי בלחה לא הוי פליג ר"ש. ומה"ט לא פליג ר"ש במתניתין:

ה"ג וניחא לאוקמינהו כר"א מלאוקמי' כב"ש: