קרבן נתנאל על ביצה עא

והא דאמרינן נוטל ממרום הפחת. משמע הכא שפסק רבינו כת"ק. ובפ' בכל מערבין תוך סימן ה' משמע שפוסק כר"מ שכתב שם ומוקי לה באוירא דליבני וביום טוב דוקא כו' וזהו כאוקימתא דרב ושמואל דמוקמינהו להו מתניתין דהתם כר"מ. ובסימן שצ"ד ס"ק ב' הרגיש בזה מ"א. ומתרץ דמשום שמחת יו"ט רבנן מודו ע"ש. וזה ליתא דהא ר"מ גופא לא שרי אלא ביום טוב משמע דת"ק אפילו בכה"ג פליג. ונראה דאוקימתא דרב ושמואל אתיא אפילו לת"ק. דס"ל כרבי דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בהש"מ. אלא דלא ניחא להו לאוקמי מתניתין כרבי. משום דרישא דמתני' אתיא כרבנן כמ"ש תוספות שם בעירובין ד"ה והאמר. מ"מ לדינא שפיר כתב רבינו שם דמוקי לה באוירא דליבנא אפילו לת"ק וזה נכון:

דליכא בסתירתה אלא איסורא דרבנן הלכך לאו מוקצה הוא. וקשה דהא בפ' כירה גבי סל של אפרוחים ומעות שע"ג הכר משמע דאמרינן איתקצי לבהש"מ איתקצי לכולה יומא אע"ג דלית בהו אלא איסורא מדרבנן. והאריכו תוספות ביישוב קושיא זו עד לבסוף לכ"נ דאתיא האי סתמא כר"ש דלית ליה מוקצה והך דפ' כירה אתיא כרבי יהודה. והקשה ע"ז מהרש"ל סימן ח' עדיין קשה אמאי שרי לר"ש אף שהוא איסור מדרבנן והא סוכה רעועה נמי מוקצה מדבריהם שאפילו בבריאה לא מחייב מדאורייתא משום סותר אלא סותר ע"מ לבנות ומוקי התם דוקא ברעועה ונופלת אבל בריאה ונופלת מודה ר"ש דאסור. ומחלק בענין אחר ולסברתו א"צ לאוקמא כר"ש ע"ש. ולי לק"מ דהא התוס' גם כן לא הקשו מהך דסוגיא דלעיל (ביצה דף ל') כמו שהקשה הרמב"ן. והיינו משום דהכא מוקמינן באוירא דליבנא. דהוי בנין רעועה. ואסיק אדעתי' דנופל בשבת כמו בסוכה רעועה ונופלת דמתיר ר"ש ה"ה הכא כיון דבנין רעועה ונפחת שרי לר"מ דמאי שנא ואח"כ מצאתי כדברי בחידושי ריטב"א דף ל"ד וששתי:

אבל בנין גמור דאיכא בסתירה איסורא דאורייתא אסור. אבל הרי"ף ורמב"ם כתבו סתמא להתיר אפילו בבנין גמור. והרמב"ן נותן טעם לשבח דהכא הפירות ראויים הם אלא שדבר אחר גורם להם שאינו יוכל להנות מהם ואינו אלא כאילו היו פירותיו במקום שאין יוכל לילך לשם ע"כ. ועיין בט"ז סימן תקי"ח ס"ק ז':

ושבכלים מתיר ומפקיע וחותך. כתב מהרש"ל סימן ט' זוג של מנעלים או בתי שוקיים שדרכן של אומנין לתפרם ביחד. וכמו כן הכתונת אם נתקשרו המשיחות וא"א לו להתירן. שמותר לנתקן הואיל ולא עבידי להתקיים וכל זה לא יעשה בפני ע"ה אלא ילך בצינעא ויעשה:

מפני שהוא כמתקן כלי. וקשה אמאי העתיק רבינו הך בבא. הא סתם בכלים סוף פ"ד עד שיצרפנו בכבשן והלכה כסתם בתרא דבשתי מסכתות יש סדר. וי"ל הואיל ותני בבחירתא כוותיה בפ' ב' אלפסין ערניות:

טעמא מאי יפסוק הלכה כיחידאה. וי"ל דר"י לאו יחידאה הוא דרבי חייא ובר קפרא סבירא להו כוותיה. א"נ י"ל שיפסוק כת"ק ומביא פירושא דרבי יהודה כדי לישמע מיניה דת"ק אוסר אפילו בשצריך לשתיהן: