קרבן נתנאל על ביצה סו

ורמי בר חמא הוה שכיח קמיה דרב פפי. דבר תמוה רמי בר חמא חתנותא דרב חסדא הוי ובתר דשכיב רמי בר חמא נסיבא איתתיה לרבא כדאיתא בב"ב דף י"ב. ובתר דמית רבא נולד רב אשי כדאיתא בקידושין. דף ע"ב. ורב פפי היה תלמיד דרבא כדאיתא במגילה דף כ"ו. ומצאתי נוסחא אמתית בהלכות גדולות רמי בר אבא דהוי שכיח קמי' דרב פפי:

וכל הני עובדא אשונין קאי. והא דבעי שינוי משום דפסקו כת"ק דס"ל אין שונין מ"מ ע"י שינוי מודה. ועלה קתני בסיפא אם נפל צרור כו' ששונין. אפילו בלא שינוי וכפי' הטור וכן פי' הפ"ח ודלא כב"ח. וכן מוכח דאי הרי"ף ורבינו פוסקים דלא כת"ק וסמכי אעובדא דרבה בר רב הונא ואדרב נחמן. א"כ ה"ל להביאו הך עובדא:

אבל שינוי דאפתורא בעי. והקשה מהרש"ל סימן כ"ז דא"כ ה"ל לרב יוסף למימר לאינתו שתעשה שינוי אחר. ומכח קושיא זו הלך בדרך אחר ליישב דברי הרי"ף. ולי לק"מ דודאי רב יוסף סובר דלא בעי שינוי כלל. ומה שכתב רבינו אבל שינוי דאפתורא בעי דהכי סבר רב אשי וקי"ל כרב אשי דבתראה הוא. והא דהביא עובדא דרב יוסף. ללמוד מזה שאינו רשאי לעשות שינוי זאת אגבא דמהולתאא דפוגם בכבוד יום טוב דריפתא מעליא בעינן:

זו היא גירסת רש"י ופי' סכום מדה קב או קביים סכום מקח סכום דמים. ובתוס' הקשו על פירוש רש"י דפשיטא דאסור וכוונתו מ"ט דרשב"א דפליג וכ"ת דלא פליג א"כ הכי הל"ל רשב"א א' אף שלא יזכיר לו סכום מקח ותו אמאי קאמר סכום מדה הכי ה"ל למימר ובלבד שלא יזכיר מדה. ורבינו לא חש להנך קושיות דאיכא למימר שלא יזכיר מדה קב או קביים הגון שלא יאמר לחנוני סכום אגוזים או אפרסקין שמכוין לקב או לקביים:

שאינו מזכיר לו סכום מקח שלא אמר לו טול כך וכך להשלים הדינר. אבל להזכיר דמי מקח פשיטא דאסור. אבל בתוספות הגי' סכום מקח תן לי אגוזים בששה פשיטים וכבר כו' חייב לך מכל י"ב פשיטים. ועיין מהרש"א מ"ש בזה וכ"כ מהרש"ל ביש"ש דלא כהגהת מהר"ם מלובלין ולשיטתם ס"ל לתוס' כסברת מרדכי בשם ראב"י. ומכאן שדיתי נרגא במ"ש רמ"א בסימן שכ"ג ליישב המנהג הרע שאומרים לחנוני תן לי מדה או חצי מדה שכר או יין דכמו שהתירו המרדכי בשם ראב"י לענין להזכיר שם דמים שאינו אסור אלא בדבר שאין מקחו ידוע אבל בדבר שמקחו ידוע רק שאומר לו כמה צריך שרי אם לא מזכיר לו סכום. כמו כן צידד הרמ"א מסברתו להזכיר שם מדה במקחו ידוע. ואני אומר חלילה להתיר על סברא קלושה כמו שהאריך בעל ט"ז. ואני אבא אחריו למלאות דבריו דאי כדברי רמ"א מאי קא קשיא להו לתוס' על פירש רש"י פשיטא דאסור ואמאי פליג רשב"א הא תניא לעיל במתני' אומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה אבל לא יזכיר לו שם מדה. התם איירי בשאין מקחו ידוע וכאן מקחו ידוע מש"ה פליג רשב"א. וע"ק אמאי צריך תוס' להגיה בת"ק סכום מנין ה"ל להניח גי' רש"י סכום מדה ודוקא סכום מדה אסור. אבל שם מדה כיון דמקחו ידוע מותר להזכיר. אלא ש"מ דראב"י לא מחלק כך אלא לענין שם דמים ולא בשם מדה ע"כ. על כל זאת ראוי להחמיר שלא להזכיר בשבת ויום טוב שם מדה אלא מלא לי כלי זה. אבל מה שהשיג הט"ז בזה דה"ל לתוס' להניח גי' רש"י שם מדה וכפי סברת ראב"י. אין בו השגה כלל דהא לשיטתו כפי הגהת מהר"ם איכא למימר דלא ס"ל תוס' הך סברת ראב"י אפילו לענין שם דמים. אבל מאן דאית ליה הך סברא אית לן למימר נמי לענין מדה. אבל לשיטת מהרש"א ס"ל לתוס' סברת ראב"י מוכח שפיר דלא ס"ל לתוספות הך דינא דרמ"א: