קרבן נתנאל על ביצה נא

מסמיך לי' אקרא. לכאורה נראה דזה נמשך אדלעיל דרבנן הוא דגזרו על קצירה ובצירה אלא דסמכו אקרא וכן הבינו מהרש"ל. וזה ליתא דהא בירושלמי משמע להדיא דהוי דאורייתא דאיתא התם הבורר המרקד הטוחן ביום טוב לוקה ארבעים ויליף לי' מהך קרא. וקשה לדברי מהרש"ל דהא רבינו גופא מסיק בסמוך דהא דקאמר רשב"ג כל המחוסר צידה אסור ר"ל חייב אלמא דסובר רבינו דלקי מדאורייתא אצידה ביו"ט אלא דרבינו נמי סובר דמדאורייתא היא. אלא שצריך עוד להך סברא שכתוב לעיל לחלק בין מלאכה לזמן מרובה או ליום א'. והוא דמצינו כל הנידוכין מותר לדוך כדרכן ושחיקה תולדה דטוחן הוא. ולמה טחינה אסור ושחיקה שרי. ואפי' בדבר שאין מפיג טעם כגון מלח מותר ע"י שינוי. ולא מצינו היתר זה גבי טחינה וצידה וקצירה כיון שהיא מדאורייתא. לזה הקדים לחלק בין מלאכה שהיא לימים הרבה. למלאכה שהיא לשעה או ליום אחד. והיינו מדממעט קרא הוא לבדו. שאסור לעשות מלאכת אוכל נפש. וקרא אחר אומר מלאכת אוכל נפש יעשה לכם. הא כיצד מקצת מלאכה אסורה ומקצת מלאכה מותרת ולא מסרן אלא לחכמים כדמצינו בחגיגה דף י"ח דדרשינן כן למלאכת חש"מ ע"ש. ה"נ אסרו חכמים טחינה והרקדה וצידה וקצירה ותלישה שהיא לימים הרבה אף שעושה בשעה מועטת מ"מ דרכן לעשות לימים הרבה. וה"ה צידה דרכם לצוד הרבה. אבל שחיקת סממנים ודיכת מלח אין דרכם לימים הרבה תבלין מפיגים טעמם. ומלח אין דרך לדוך אלא לשעה הצריכה מש"ה מותרים:

הרי אלו מיעוטין מכאן שלא יקצור ולא ירקד. ובירושלמי הגירסא הרי אלו מיעוטין שלא יקצר שלא לטחון שלא ירקד ולפי גי' זו דריש שלשה מיעוטין אך. והוא. ולבדו. וזה ליתא דהא לקמן (ביצה דף כ"ח) ר"י ורבנן תרוייהו דרשי הוא לדרשא אחריתי. ע"כ סוגיא נכונה שהביא רבינו:

היכי דמי מחוסר צידה אמר רב יוסף כו' שאומרים הבא מצודה ונצודנו. וגבי חיות לא הביאו הרי"ף ורבינו החילוק בין ביבר קטן לביבר גדול. משמע דס"ל כפרש"י דתרוייהו חד שיעורא הוא: @44ה"ג

ולפי זה אסור לצוד ביו"ט אווזין ותרנגולין ההולכין בחצר. דהך סברא דבאין לכלובן לערב לא מהני אלא שלא לחייב אצידה שלהן אבל מ"מ אסור לכתחלה:

דפטור דאווזין ותרנגולים פטור ומותר קאמר. וקשה הא שמואל בהדי' אמר כל פטורי דשבת פטור אבל אסור. ומצאתי תי' בתוס' ריש שבת ד"ה בר מהני תלת שלא חשיב שמואל אלא פטורין השנוין במשנה. אבל בברייתא איכא טובא פטור ומותר:

ומיהו אפשר אף לדברי התוס' הוי פטור ומותר. וז"ל מהרש"ל ול"נ דלק"מ דודאי פטור אבל אסור קאמר לענין שבת וממילא ביו"ט לצורך אוכל נפש שרי לגמרי ע"כ. ותימה דהא צידה דמיא לקצירה ואף לצורך אוכל נפש אסור. א"כ שבת ויו"ט שוין לענין איסור זה:

ואפי' ר"ש מודה במוקצה כי האי. הוצרך לזה משום דמסיק רבינו שלהי משילין סי' י"ד דהלכתא כר"ש ביו"ט:

והא דעבדינן תרי יומי משום דשלחו. כל זה לשון רש"י בפ' בכל מערבין: @44ה"ג