קרבן נתנאל על ביצה נ

אלא רבנן הוא דגזרו. כתב מהרש"ל סימן א' דברי רבינו מלשון תוס' אלא שהוסיף שצידה אסורא מדרבנן. והתוס' ס"ל דאין צדין מדאורייתא והדין עמם דגזרינן מזונות פן יצוד מהם. ואי צידה מדרבנן הוי גזירה לגזירה ע"ש. ותמהני וכי לא ראה בפ' המצניע (שבת דף צ"ה) בתוס' ד"ה והרודה. שמסיק שם להדיא דהוי מדרבנן. ותו קשה לעיל (ביצה דף כ"א) בד"ה הואיל מקשין הרודה חלות דבש ביום טוב אמאי לוקה נימא הואיל. ואי מדאורייתא הא תולש תולדה דקצירה וקצירה מדאורייתא אפילו באוכל נפש אלא ש"מ דסבירא להו דאינו אסור אלא מדרבנן. ובתוס' דהכא בשמעתין מוכח דהוי דאורייתא מדגזרינן מזונות פן יצודו דאי מדרבנן הוי גזירה לגזרה. ע"כ נראה לפרש דצדקו יחדיו. דבפ' האורג (שבת דף ק"ו) כתבו תוס' בשם ר"י ע"ש. ולפירושו א"צ לתי' תוספות דהכא שאין נותנים לפניהם מזונות שמא יצודם. והיינו טעמא דר"י אזיל לשיטתיה שסובר דצידה אינו אלא מדרבנן כמו שכתבו תוס' בשמו בפ' המצניע. מ"ה נאיד מהך פירוש דמזונות גזרו משום צידה. דהא צידה גופא מדרבנן גם קושיית תוס' לעיל (ביצה דף כ"א) נמי אזלי בשיטת ר"י. אבל תוס' דהכא בשמעתין אזלי לתי' רבינו נתנאל מקינון שהביא ירושלמי שמעינן מיניה דהוי מדאורייתא. מש"ה שפיר קאמר אין נותנין מזונות שמא יצודם וצידה אסור מדאורייתא. ולפי הצעה זו מיושב קושית מהרש"ל על רבינו: