עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryקרבן נתנאל על ביצה

קרבן נתנאל על ביצה מ

Korban Netanel on Beitzah 40 · קרבן נתנאל על ביצה · free full Hebrew text

Open in the reader →

עלה בלבו. של הרז"ה:

וגם ב"ה דרשו לעיל לכם ולא לכלבים. ותמהני אמאי לא מייתי סייעתא דהלכה כר"י הגלילי דב"ה קיימי כוותיה:

אלא ע"י תיקון שמרככין אותו או שוחקין. וקשה עדיין ממתני' דמחתכין את הנבילה דמוקי לה בפרק מי שהחשיך סימן ב' בגורייתא זוטרי או בשר פילי א"כ לא חזו להו לכלבים בלא חיתוך ומ"מ מותר לטלטל וי"ל דהתם אין הנבלה ראויה לאכול אפי' ע"י הדחק בלא חיתוך. וקי"ל כרב יהודה דאמר שיווי אוכלין משווינן משא"כ סופלי דחיותא כיון דלפעמים אוכלין כך ע"י הדחק מטרח באוכלין לא טרחינן. ומזה ראיה ברורה דלא כהרב ב"י ובעל מ"א סי' שכ"ד ס"ק ד' דחשבי שיווי אוכלין אפי' כשנאכלין ע"י הדחק בלא חתיכה. דא"כ הני סופלי לתיותא אמאי לא שרינן לרככן או לשוחקן:

דמטלטלינן להו אגב ריפתא. ובשו"ע סי' תקי"ב אסור לבשל ולאפות לצורך כלבים. אבל מותר לטלטל מזונות ליתן לפניהם וכ"ה בטור. והקשה בס' מ"א דבתוס' משמע דבר שאין ראוי למאכל בהמה אלא ע"י הדחק אסור לטלטלו כ"א ע"י פת. ולפי שיטתן דחשבינן שיווי אוכלא אפי' נאכלין ע"י הדחק בלא חתיכה לק"מ דאיכא למימר דכל הך סוגי' דאמר אביי לרב יוסף לר"י הגלילי הני סופלי לחיותא אזלא לרב הונא דקא משני אליביה והוא ס"ל שיווי אוכלא אסור והני סופלי אפי' נאכלין ע"י הדחק שיווי אוכלא הוא משא"כ לדידן דקי"ל כרב יהודה שיווי אוכלין מותר מש"ה פסקו סתם מותר לטלטל וליתן לפניהם. אבל בלא"ה לק"מ דה"ק מותר לטלטל מזונות וליתן לפניהם בדבר שראוי למאכל בהמה כמות שהוא ואשמועינן לאפוקי מדעת בעל המאור דאוסר כל טלטול מאכל לר"י ואנן קי"ל כר"י הגלילי:

פי' ריב"א כשאוכל הפרי. ובתוס' חילקו דהתם בדבר שיכול לעשות מבעו"י. אבל הני סופלי לא היה יכול לעשותו מערב יו"ט. ורבינו לא חילק בזה וכ"פ בפ' נוטל סימן ב' שאין ליתן ככר ע"ג מנורה שהדליקו בה בשבת. משא"כ כשזורק הגרעינין לתוך הסל הוי בסיס לדבר איסור ולדבר מותר שרי לטלטל ועי' ט"ז סי' שי"א ס"ק ה':

דלא התירו. שבת דף קמ"ב:

כתבתי. סי' ז' וע"ש. והגאון שהתיר דוקא חוץ למרחץ אבל במרחץ אסור מש"ה הך ברייתא מרחץ שפקקו לא הוי תיובתיה. ומאן דאוסר גוזר משום מרחץ:

ה"ג גריצין ותררין:

היכי דמי אי דאנח עירובי תבשילין מ"ט דב"ש. קשה הל"ל כגון שעירב בתבשיל אחד דלב"ש לא הוי עירוב. והחמיר כדברי ב"ש. וי"ל דהכי ה"ל למתני במתני' שלשה דברים החמיר כב"ש דלעירוב בעי ב' תבשילין: