קרבן נתנאל על ביצה לז

משלחין אותו ביום טוב. מהכא משמע דמותר לטלטל תפילין ביו"ט ובשבת. וכ"כ. מהרי"א. ומקשין והא לצורך המועד קתני במתני' ותפילין לאו צורך מועד נינהו. ותי' האור זרוע דה"ק כל שנאותין בו בחול ר"ל חש"מ משלחין אותו. ומכאן ראיה שחייב במצות תפילין בחוש"מ. ובעל השלמה תי' כיון דאיכא שמחת יו"ט בשילוחן הוי צורך יו"ט. א"נ שרוצה לנטורי נפשיה: 0הדרן עלך ביצה דיכול לגמור את האפיה:

ועוד לפי הטעמים שכתב מותר להטביל כלים חדשים ביום טוב. דלא שייך בהו טעמא דר' יוסף וטעמא דרב ביבי דהא וולד טומאה לא שייך לרב ביבי טעמא שמא ישהה כיון דלית בהו תקלת תרומה דמדאורייתא טהור הוא הכלי. א"כ פשיטא דבכלים חדשים לא שייך שמא ישהה. וכלומר פוק חזי מה עמא דבר שנוהגין איסור בדבר להטביל כלים חדשים ביום טוב. ולהרי"ף מותר להטביל כלים חדשים ביו"ט:

הלכך נראה דטעמא דרבה עיקר דהלכתא כוותיה לגביה דרב יוסף וכו' וכן רבא בתראה הוא. ובאמת דברי הרי"ף צ"ע במה דלא פסק כרבה או כרבא. וע"ק למה פסק כרב יוסף וכרב ביבי והיה לו לפסוק כחד מינייהו. והנראה ליישב דברי הרי"ף דס"ל דהך טעמא שמא ישהה (לא) שייך בכלים הראוים להשתמש בהם לח ויבש. אבל בכלי סחיטה דאינן ראוים להשתמש בהן תרומת תירוש ויצהר כי אם תרומת דגן משום האי חששא רחוקה אינו מן הסברא לגזור שמא ישהה. אלא דרב ביבי סמך בכלי סחיטה אטעמיה דרב יוסף. אלא אטעמיה דרב יוסף לחוד הוי קשה. כלים דלאו בני סחיטה מאי איכא למימר ומשני רב ביבי לתרוצא מילתא דרב יוסף בכלים דלאו בני סחיטה גזרינן שמא ישהה דראוין להשתמש בהן לח ויבש. והשתא ניחא דלא פסק כרבה ורבא דהא תניא כוותיה דרב ביבי ש"מ דהנך טעמי דרבה ורבא ליתא. דא"כ למה תני בברייתא שמא ישהה. אבל לרב יוסף איכא למימר דהברייתא ס"ל ג"כ טעמא דרב יוסף. אלא שצריכה לטעמא שמא ישהה לכלים דלאו בני סחיטה נינהו. ועיין מ"ש מהרש"א ליישב דברי הרי"ף. ואציג לפניך מה שתירץ בני המופלא מוהר"ר ליפמן נר"ו על מה שהקשה מהרש"א על הרמב"ם דבשני י"ט של גליות יכול להפריש תרומה על ידי תנאי ואומר אם היום חול תהיה זאת תרומה ואם היום קודש אין בדברי כלום. ולמחר אומר אם אתמול קודש והיום חול אפריש היום תרומה ואם אתמול חול כבר הפרשתי. וכ"פ רבינו בפ"ג דעירובין סימן ח' עי' שם. א"כ ה"ה בטבילת כלי זו מטומאה לטהרה דבעי כוונה לטבילה כדאיתא בש"ך סי' ק"כ ס"ק כ"ח יכול להתנות ולטבול ולא שייך טעמא דמתקן. לכך ביו"ט כתב הרמב"ם הטעם שמא ישהה. ובשבת דזמן מועט הוא לא חיישינן שמא ישהה אלא מטעם דרבא דהוי כמתקן והביא בני הב"ח כ"ה ש"ה ראיה לדברי הרמב"ם דבפסחים דף כ' ע"ב איתא דב"ה לא חיישי לתקלה וא"כ היכי קאמר רב ביבי שמא ישהה אליביה דב"ה אע"כ חילוק בין זמן מרובה לזמן מועט ועיין ברשב"א ב"ק דף קט"ו ע"ש ודוק:

דטעמא דרבה עיקר. וקשה הא בהדיא אמר תניא כוותיה דרב ביבי. וי"ל דרבה ורבא מודים דלרבי דלא מחלק בין יום טוב לשבת לענין הטבלת כלים ע"ג מימיו דאסור מטעם ישהה ואתיא הך ברייתא כרבי אבל לרבנן אסור מטעם דרבה ורבא ובלימוד הישיבה הארכתי בזה בכמה ראיות:

וכן מצינו זה הטעם גבי שופר לולב ומגילה. ונתקשה בזה הט"ז בסימן שכ"ג ס"ק ה' דהתם בשבת שפיר גזרינן. אבל כאן דביו"ט וס"ל לרבה גזירה יו"ט אטו שבת לא מצינו ע"ש. ולק"מ דיו"ט ושבת חדא גזירה היא כמ"ש תוס' ד"ה יו"ט כו'. מאי אית לך למימר דלא נגזר בור בחצירו אטו בור ברה"ר. ע"ז מייתי רבינו ראיה אלימתא הלא כמו כן מצינו בלולב ושופר ולא נאמר דבשבת חייב בתקיעת שופר כשיש לו שופר בביתו או לולב. אע"כ דגזרינן אטו רה"ר:

ומאלו שני הטעמים אסור להטביל כלים חדשים ביו"ט. ש"מ דרבינו ס"ל דטבילת כלים חדשים דאורייתא כסברת הראב"ד ורמב"ן שהביא בתשובת הרשב"א דלא כרמב"ם שס"ל שהוא מדברי סופרים דאלת"ה הא רבה ורבא מודים דכלים שנטמאו בוולד הטומאה מטבילין ביו"ט כיון דא"צ טבילה מדאורייתא ומ"ש כלים חדשים. אע"כ צ"ל דס"ל לרבינו דטבילת כלים חדשים מדאורייתא. א"נ דשאני התם דעכ"פ ראוים להשתמש בו דברים טמאים משא"כ כלי חדש לא חזי כלל קודם טבילה ומחזי כמתקן וגם רבה מודה דבכה"ג אסור משום מחזי כמתקן וכ"כ מזה הרב המגיד בפ"ד:

דהא אפשר למיפלגה בלישה. ופריך בש"ס ממתני' דחלה עיסת הכלבים כו' ומוקי לה דאית ליה נבלה אחרינא לפייסן. ובירושלמי מוקי לה כראב"ש עי' ב"י. ונראה דלא פליגי. כי תמן במסכת חלה קאמר ר' יוחנן אפי' גלוסקין והדתני אין הרועין אוכלין ממנה. תפתר שעשאה משעה ראשונה שלא יאכלו הרועים ממנה. ולהך מ"ד אי אפשר לאוקמיה בדאית ליה נבלה לפייסן. דא"כ אפי' אין דעתו מתחלה לאכילת הרועים. מ"מ הא חזיה ליה מש"ה צריך לאוקמיה דלית ליה נבילה לפייסן אז לא מהני ובזמן שהרועים אוכלין ממנו מותר לאפות מטעם דראב"ש. אבל לריש לקיש דמפרש אין הרועים אוכלין ממנו שעירב מורסן הרבה עד שאין ראוין למאכל רועים אפי' לדידיה ודאי תפתר המתני' בדאי' לי' לפייסן. ועי' ב"י ורמ"א סימן תקי"ב שהאריכו בזה ומ"ש הוא נכון:

לפי שאינן שוות. אף ששוות בדמיהן אין שוות בעצם שזו שמנה וזו ילדה. ולפ"ז אפי' אם הנכרי רוצה ליתן לו הגדולה והטובה מותר לשחוט שניהן וכ"כ פ"ח ודלא כמ"א סי' תצ"ח ס"ק כ"א. ואם שוחט ואין מעבד כ"א חלק הפנימי וחלק אחוריים מניח בעור לנכרי המשותף לכ"ע מותר לשחוט שתיהן אף שהן שוות דהא אין לו טרחא בחלק הנכרי. וא"א לכזית בשר בלא שחיטה: